ביקורת ספר: ״אני שצללתי בלב העולם״ מאת סבינה ברמן

973644קארן נייטו, גיבורת הרומן המבריק ומעורר ההשראה הזה, היא כל דבר חוץ מנשכחת. למרות שהיא רואה את העולם – מהחי ועד הדומם – אחרת מאיתנו, למרות שהמילה המסובכת ביותר בשבילה היא "אני", ולמרות שהיא תעדיף לשכב על קרקעית הים מאשר ללחוץ יד – קארן היא ללא ספק אנושית יותר מרובנו.

אנושיות. אחת ההוכחות המפורסמות לקביעת האנושיות היא אמירתו של דקארט "אני חושב, משמע אני קיים", קביעה שקארן מנסה – ומצליחה – להפריך לאורך כל הספר. קודם הקיום, ואחר כך החשיבה. קודם המציאות, ואחר כך הדמיון. "אני קיימת, משמע (וגם זה במאמצים) אני חושבת".

בהתחלה בכלל לא קראתי את הספר. ריפרפתי לי פה ושם, לא מתעמקת עד שלא נותרה לי ברירה (הספר האחרון שנותר בנופש) – וצללתי לעולמה של קארן, בו שום דבר לא מובן מאליו, אפילו לא קיומו של האני. מיצור ללא שם במרתף ליד הים שנוהג לאכול חול ועד למיליונרית שמצליחה לעשות דברים שאיש לא עשה לפניה, נפרש לפנינו עולמה המתרחב של קארן נייטו – ממילים חדשות, דרך רגשות ואנשים חדשים, ועד להבנת המציאות כולה, המטרה שכולנו חותרים אליה.

סבינה ברמן מעצבת בספרה דמויות אנושיות, עשירות ובעיקר מפתיעות. דרך המילים, שלפי קארן הן בסך הכול "קטעי צלילים", היא מצליחה להעביר באמינות ובדרך נהדרת, לא בלי הומור, את סיפור חייה של קארן המאובחנת כאוטיסטית בתפקוד גבוה, מהילדות ועד לבגרות, ביחסיה עם בני אדם אחרים ובעיקר עם עולם החי והדומם שאותו היא מעדיפה אלפי מונים. קארן היא אולי אוטיסטית שרק מחקה את ההתנהגות האנושית המקובלת, אבל דווקא מנקודת המבט שלה על העולם אפשר להבין את המציאות האנושית הרבה יותר מאשר מזו של דקארט או משלנו.

אני שצללתי בלב העולם / סבינה ברמן, מספרדית: רינת שניידובר, מחברות לספרות 2014, 266 עמודים. // נוה כליל החורש



כתיבת תגובה