ביקורת ספר: ג׳ק ריצ׳ר של לי צ׳יילד הוא המאצ׳ו הכל-יכול ב״מבוקש״

970818מודה, אני אוהב את ג'ק ריצ'ר. ריצ'ר הוא הגבר האולטימטיבי: גיבור מלחמה גבוה, חזק, חריף וחד; פרש בודד שחי לו בלי כל מחויבות; נווד הנע ונד ברחבי אמריקה ללא תיק, בגדים או כרטיס אשראי; רודף צדק מושבע; וטרמפיסט שלא לומד את הלקח וממשיך להסתבך עם כל טרמפ עליו הוא עולה.

"מבוקש" הוא כבר הספר השבעה עשר (!) של צ'יילד המספר את עלילותיו, והוא ממשיך בדיוק בנקודה בה נגמר קודמו. עם אף שבור וללא רכוש, עולה ריצ'ר על טרמפ, כמובן, ובחושיו החדים מזהה שהתנהגותם של נוסעי הרכב מוזרה – כלומר, חשודה. במקביל, קו עלילה נוסף משלים את התמונה המלאה, ובו ריצ'ר ובעלי דמותו הזמניים נלחמים נגד הרעים, ובגדול.

העלילה אינטנסיבית; הקצב מסחרר; המתח גבוה. הרעים הם ממש מרושעים, הממשל האמריקאי הוא האח הגדול, וג'ק ריצ'ר הוא כל יכול. הוא ממש גיבור על: מתגבר על כמות אויבים שג'יימס בונד ורמבו ביוחד לא יוכלו להן; מנתח בשניות סיטואציות שמחשבי על היו מתקשים בניתוחן, תוך הסקנת מסקנות מכל אמירה, תנועה ומבט; ולא משנה מה קורה, תמיד יוצא בשלום.

כמו בכל ספר של ריצ'ר, יש משהו מגוחך ממש במאצ'ואיזם וביכולות המופרזות של הדמות שלו, אבל גם קסם לא מבוטל. למרות ש"מבוקש" מבוסס בבירור על נוסחה, זוהי נוסחה מנצחת שלא מרגישה ממוחזרת. נטייתו של ריצ'ר להיות תמיד במקום הלא נכון בזמן הלא נכון ועם האנשים הלא נכונים יולדת עלילה נכונה ומרתקת עם טוויסטים מהירים ולעתים גם מפתיעים, שהופכים גם את "מבוקש" למותחן אפקטיבי וקולח.

מבוקש / לי צ'יילד, מאנגלית: איה מלמד, כנרת זמורה ביתן, 2014, 340 עמודים. // ישראל כורם



כתיבת תגובה