ביקורת ספר: ״סרט לילי״, ספרה השני והמצופה של מרישה פסל

סרט לילישבע שנים עברו מאז יצא "פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות", רומן הביכורים של הסופרת האמריקאית מרישה פסל ואחד הספרים האהובים עלי ביותר. שבע שנים הן זמן רב לחכות לספר נוסף, אבל פסל, כך נראה, לא מרחה אותן; עוד לפני שהתיישבה לכתוב את "סרט לילי" עב הכרס, היא כתבה חומרי הכנה שכללו 15 תסריטים וספר ילדים אחד (אשר לא נגישים לקוראים), יצרה ארכיון מסמכים מפוברק בעזרת צוות מעצבים גרפיים ואף ביימה והפיקה בעזרת 22 שחקנים סדרת סרטונים הקשורים לעלילת הספר ונגישים דרך האפליקציה הנלווית. כצפוי, הפרויקט המושקע הזה קיבל ביקורות צוננות – למתוח את גבולות הספרות זה דבר אחד, אבל לצמצם את המקום לדמיון הקוראים זה דבר אחר (וחוץ מזה, הסרטונים לא נראים משהו) – אבל גם הטקסט עצמו, מותחן מצמרר ומהפנט, קיבל ביקורות לא נלהבות.

המנוע העיקרי בספר הוא שתי דמויות מרתקות: הראשונה היא סטניסלס קורדובה, במאי סרטי האימה האגדי, המתבודד והמסתורי. לא ידוע עליו שום דבר למעט שהפעם האחרונה שנראה בציבור הייתה ב1977, ושסרטיו כל כך מזעזעים שהם נאסרו להפצה ומוקרנים אך ורק ובמחתרת. השנייה היא בתו, אשלי, אשר נמצאת מתה בפיר מעלית של בניין נטוש בצ'יינהטאון, מנהטן, וכל הסימנים מצביעים על כך שהתאבדה. אולם העיתונאי החוקר סקוט מקגארת לא קונה את זה; למרות שבפעם הקודמת שניסה להתקרב לקורדובה חייו נהרסו, הוא מנסה שוב לפצח את החידה, הפעם בליווי שני צעירים מוזרים שאולי יש להם משהו להסתיר.

מרישה פסל

מרישה פסל

"סרט לילי" הוא מעיין שופע של דמיון מדהים שממטיר עליך תעלומה על תעלומה, מעביר אותך במדורי גיהינום הזויים על סף הסוריאליסטיים ומסחרר אותך בין דמויות ומקומות מטורפים. כמותחן, הוא מדהים: מקורי, אפל, מותח בטירוף, עשיר עלילתית בקטע אחר ומפחיד באמת. כרומן מאת סופרת מופלאה כל כך, קצת פחות: הדמויות שטוחות כמו פלקט, הכתיבה לא שנונה ומלאת חזרות, וניכר בה שפסל נהנתה לכתוב את הספר יותר משאנו נהנינו לקרוא אותו. זהו מותחן ממגנט אמנם, אבל הוא פשוט לא נראה כמו תוצר מוגמר, בטח לא מאת סופרת מבריקה כל כך.

סרט לילי / מרישה פסל, מאנגלית: ניצן לפידות, מודן 2014, 617 עמודים. המאמר פורסם במעריב לנוער בינואר 2015. // דור בביוף

"מה שמביס אותנו שוב ושוב הוא אף פעם לא המעשה עצמו, אלא הדרך שבה אנו מבינים אותו." (ע' 333)

"הפסקתי לחלום על תהילה, שהיתה בעיניי כמו למכור את עצמך לקרקס שבו תחיה לנצח בתוך כלוב, ותזכה למידה שווה של תשואות ולעג." (ע' 344)

"רצינו להגן עליה. למרות שבסופו של דבר הגנה היא רק עוד כלוב." (ע' 566)



כתיבת תגובה