המלצה רותחת על "בניגוד להוראות היצרן", ספרה של עידית אלנתן

936847נתחיל מהסוף: בניגוד להוראות היצרן הוא ספר לא קל לעיכול.  קראתי אותו בשתי לגימות ארוכות, בכל אחת מהן התחלתי לקרוא, איבדתי את תחושת הזמן ושעה לאחר מכן פתאום שמתי לב שגמרתי חצי ספר. בכלל, בזמן הקריאה נשאבתי לתוך מימד חלומי אחר לגמרי, שספרים חזקים מושכים אותי לתוכו ושעות לאחר הקריאה שלהם אני עוד ממשיך להרגיש מוזר.

הכריכה הפשוטה אך החביבה (חוץ מהכתום הצורם) והתקציר האחורי מטעים בנוגע לתוכנו של הספר. יש לנו כאן סיפור על רווקה בשנות השלושים לחייה שגרה לבדה בדירה ביפו ועובדת כעורכת לשונית. היא מאוד מוטרדת מחיי היומיום שלה: הסכסוך עם אמה, ההתמודדות עם המוות של אביה ועם הילדות העצובה, האווירה היפואית הרועשת, הבעיות בעבודה, חתול רחוב שלא עוזב אותה וההומלס המעצבן שמטריד את דייר הבניין העלוב בו היא גרה. וכמובן, הכי חשוב: למצוא חתן, שיענה על רשימת הדרישות הארוכה שלה.

סדרה של אירועים לא צפויים מרעידה את השגרה שלה ומפגישה אותה עם טיפוסים מוזרים שגוררים אותה לסיטואציות הזויות. אי אפשר שלא להתחבר אליה, למרות שהיא טיפוס גס ולא מנומס. ממש דאגתי לגבי העתיד שלה בספר ולא הפסקתי להעלות השערות ביני לבין עצמי לגבי הסוף, שהפתיע אותי לגמרי.

הספר כתוב בעברית קלה וקולחת שעומדת בניגוד למה שציפיתי מעורכת לשונית. שני השלישים הראשונים בספר עמוסים בהומור ציני שגרם לי לצחוק בקול רם הרבה פעמים. אבל כבר אחרי שעזבתי את הספר בפעם הראשונה, כשהצחוק הפרוע פינה את מקומו לעצב תהומי, הייתי צריך לחשוד. רק בישיבה השנייה לקריאת הספר, שרוע על המיטה ומתנתק לגמרי מהסביבה, נחשפתי להמשך העלילה שאישר את חשדותיי. כי למרות שספרה של עידית אלנתן משעשע, הוא עצוב. לא עצוב כמו דמעות, עצוב כמו תהום, כמו אספלט אפור ואטום. עצב יומיומי.

הדמויות מסקרנות ומיוחדות, הכתיבה ישירה וכנה ומקום ההתרחשות מספק אפשרויות לפיתוח העלילה. יש בספר בעצם סוג של מימד אחר, הזוי יותר, שבכל זאת מעוגן היטב למציאות. אני ממש מתקשה להביע את הבלגן שהספר הזה השאיר בתוכי במילים. כי למרות שהוא קטן ומתחבא מאחורי חזות של קלילון, הוא ההפך הגמור.

לסיום: הייתי ממשיך לנתח כאן את הספר באריכות אבל אני לא רוצה להרוס את הקריאה למי שעוד לא לקח אותו ליד. ספר מיוחד. בזמן הקריאה אתם תתגלגלו מצחוק אבל לאחריה לא תוכלו לברוח מהמחשבות. יצירה ששואבת את הקורא למימד אחר ומחזירה אותו למציאות בסוף הקריאה בטלטול חסר רחמים. הסוף, כמו הספר עצמו, מפתיע. מומלץ בחום רב למי שמוכן לקחת על עצמו חוויה כזאת. ואני מניח שאתם, חובבי הספרות, תתפתו לעשות כן.



כתיבת תגובה