ביקורת ספר: אקספרס הדיבור הישיר מאת דיוויד פוסטר וואלאס

אקספרס הדיבור הישירדיוויד פוסטר וואלאס (1962-2008) היה סופר, מסאי ועיתונאי מזן נדיר, שייחודו ביכולת התבוננות ובכתיבה החודרת שלו, הרואה מעבר לקלישאות, להעמדות הפנים ולמסכות. באמת ובתמים היה אכפת לו מאנשים, ממה שהם חושבים וממה שמניע אותם לעשות את מה שהם עושים; הוא לא ברח ממורכבויות ולא פחד להיכנס בעובי קורתן של סוגיות מסובכות, והכי חשוב – הוא הקשיב, ולכולם. כשנשלח, למשל, לסקר שבוע אחד מקמפיין הפריימריז של המועמד הרופבלקני ג'ון מקיין בשנת 2000, הוא הקשיב לא רק למקיין, אלא גם לראש הקמפיין ולטכנאי הסאונד המשופשפים, שיכלו לספק לו את הפרשנות הפוליטית הכי מדויקת והכי רלוונטית. מפרוזה ועד כתבות עיתונאיות, וואלאס תמיד היה חד כתער, שנון, מבריק ומצחיק, אך גם אוהב אדם ואנושי בצורה יוצאת דופן – בקיצור, כותב שווה לקרוא כל מה שהוא מוציא תחת ידו.

בקובץ הנוכחי כלולות הכתבה הפוליטית המדוברת משנת 2000, כתבה על שחקן הטניס רוג'ר פדרר מ-2006, על הקולנוע של דייוויד לינץ' מ1995 ועוד רשומה קצרה בשם "סתם שאלה" מ-2007, העוסקת במחיר הדמוקטיה. מתוך המבחר האקלקטי והלא ברור הזה בולט במיוחד "אפ, סימבה", כתבת סיקור הקמפיין. זהו וואלאס במיטבו: הוא מנתח את הפרטים הגדולים והקטנים שסביבו באותה רמה של חדות ועירנות; מפגין יכולת מופלאה לחשוף זיופים והעמדות פנים ולראות מעבר להן; וכל העת שומר על ענווה תוך הקטנה של עצמו והדגשת הנושא. סגנונו כאן כל כך מיוחד שקשה להשוות אותו לכותב אחר כלשהו; צריך פשוט לקרוא אותו כדי להבינו ולהעריכו, גם אם הקריאה לעתים כואבת, במיוחד בתקופה כמו זאת, של טרום-בחירות, הרוויה בשקרים, בציניות ובהעמדות פנים. וואלאס לא יקל על הכאב הזה, אך הוא יסדר את הבלגן ויעשה אותו ברור יותר.

המסות האחרות פחות מעניינות, ולא ברורה החלטת העורכת לכרוך אותן ביחד. אני לא חובבת טניס וגם לא מעריצה של דייוויד לינץ', אך בכל מקרה, סקירה על עבודתו של במאי מלפני 20 שנה היא כבר לא ממש רלוונטית – למרות שגם פה יש לוואלאס כמה יציאות מבריקות ואבחנות חדות ומקוריות. כי וואלאס לא היה סתם סופר ולא סתם עיתונאי, אלא מבקר ומנתח תרבות, ומה שהוא אומר על התרבות האמריקאית, ובעקיפין גם עלינו כחקייני אמריקה, ראוי מאוד לקריאה. הספר הזה אולי אינו מכיל את העידית מכתיבתו, אך גם וואלאס בינוני עולה פי כמה וכמה על כמעט כל סופר אחר.

אקספרס הדיבור הישיר / דיוויד פוסטר וואלאס, מאנגלית: דבי אילון, ספריית פועלים 2015, 214 עמודים. // שירה סובל

ספריו הקודמים של וואלאס באנשי הספר: ״משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם״, ״ראיונות קצרים עם גברים נתעבים״



תגובה אחת

  1. אבי wrote:

    פוסטר וואלאס באמת ענק ושונה. מה שצריך להבין לגבי הספר הזה הוא שהוא קצת ספר למעריצים. כלומר, לכאלה שכבר אוהבים את וואלאס ורוצים שהוא יהמם אותם בוירטואוזיות שלו בדרכים חדשות , כמו שרק הוא יודע. עם הערות השוליים והאסוציאטיביות והתובנות והכנות האישית וכל הדברים שכתבתם עליהם כל כך יפה למעלה.
    אגב – ואולי אני רק מדבר בתור מעריץ – גם אותי המאמר על פדרר שיעמם, אבל המאמר על לינץ בעיניי מעניין ורלוונטי, ושופך אור לא רק על ההפקה של הסרט אלא גם על הפוסט מודרניזם של לינץ/טרנטינו/וואלאס בכלל. הרי זה לא באמת ניתוח או מאחורי הקלעים של הסרט – זאת תזה על היחס לאומנות ועל המנגנונים שאנחנו מפעילים כשאנחנו נתקלים בה. ובכל מקרה השורה "אם את טרנטינו מעניין האיש שכרתו לו את האוזן, את לינץ תעניין האוזן עצמה" היא הברקה מהסוג שרק פוסטר וואלאס יכול לכתוב.

כתיבת תגובה