ביקורת ספר: ״ריקוד הצללים המאושרים״, ספרה הראשון של אליס מונרו

ריקוד הצללים המאושרים"ריקוד הצללים המאושרים", תרגום חדש לספר ישן – למעשה, הראשון של מונרו – הוא פיסת גאונות נוספת מאת אחת מהסופרים הטובים ביותר החיים כיום (ועל כך יעידו לא רק ספריה, אלא גם פרס הנובל שקיבלה ב2013).

על עטיפתו מופיע הציטוט (הלקוח מספר אחר בכלל) "שום דבר לא משתנה באמת בכל הנוגע לאהבה", ואחרי קריאתו אפשר לומר גם ששום דבר לא השתנה באמת בכל הנוגע למונרו. הוא כולל חמישה-עשר סיפורים, מהם ארוכים יותר ופחות, בהם היא שבה לספר את סיפוריהם של העיירות הקטנות ושל האנשים הקטנים שחיים בהן. חלקם כמעט אוטוביוגרפיים ("המשרד", למשל), חלקם מספרים סיפורים דומים או ממשיכים זה את זה, וחלקם עומדים לחלוטין בפני עצמם – אך כולם מלאים בחיים וברגשות, במעשים ובטעויות שממלאים אותם. מונרו לא מצוידת בכוונה נראית לעין להביע רעיונות כלשהם, אלא רק לספר סיפור – ובכל זאת, ואולי משום כך, מצליחה לבטא בצורה הטובה ביותר שאפשר את הפרטים הקטנים שמרכיבים את האנושות.

כתיבת סיפורים קצרים אינה מלאכה פשוטה כפי שהיא נראית. המכלול אולי מורכב מפחות מילים, אבל זה רק אומר שבחירתן צריכה להיות מהודקת הרבה יותר – וזו בדיוק המומחיות של מונרו. פאנצ'ים סטייל או-הנרי לא תמצאו פה, אבל דרך תיאור החיים הפשוטים של הגיבורים והעולם הסובב אותם במילים שאף לא אחת מהן מיותרת תצליחו לגעת באבסורדיות החיים, ובאותה נשימה גם ביופיים.

אולי קריאת הספר הראשון של סופרת בעלת קריירה כל כך ארוכה ומוערכת מייד אחרי האחרון הייתה החלטה חכמה, ואולי טעות; כך או כך, לאחר שפורסם "חיים יקרים" מונרו הודיעה שהיא פורשת מחיי הכתיבה, ולכן הברירה היחידה היא לחזור אחורה, והנקודה האולטימטיבית להתחיל ממנה היא הספר הראשון. דווקא שני הסיפורים האחרונים בו הם גם החביבים עליי ביותר, אבל כל אחד יוכלו למצוא עצמו בכל אחד מהסיפורים. בקיצור, אם לא פגשתם עדיין את מונרו, זה הספר המושלם להתחיל ממנו.

ריקוד הצללים המאושרים / אליס מונרו, מאנגלית: אורטל אריכה, מחברות לספרות, 236 עמודים. // נוה כליל החורש



כתיבת תגובה