ביקורת ספר: תיק IVF מאת חגי טיומקין ואלדר גלאור

תיק ivf כריכת הספרספרם החדש של חגי טיומקין ואלדר גלאור מדבר בשני קולות. האחד הוא קולו של רוני לרנר, עוזר מיוחד לראש השב"כ וגיבור ספריו הקודמים של טיומקין; השני הוא קולו של מייקל מרציאנו, צעיר בוגר סיירת מטכ"ל הסובל מסוג של הפרעה פוסט טראומטית משירותו הצבאי בשטחים, הנהנה מחיים רוויי אלכוהול, סמים ונשים בלונדון. כאשר מייקל נענה להצעת עבודה הזורקת אותו לעולמם של שירותי הביון והריגול וארגוני הטרור, דרכם של השניים מצטלבות.

בהתאמה לשני הקולות, "תיק IVF" נכתב על ידי שני סופרים: טיומקין עבור רוני, וגלאון עבור מייקל. המעבר בין סגנונותיהם של השניים, שהיה בקלות יכול להיות מקוטע ומבלבל, דווקא מתגלה כייחודי ומעניין; נקודות המבט השונות של שני הגיבורים על אותו האירוע מעשירות את הסיפור ותורמות לעלילה. הפער נפער דווקא בעיצובן: הרקע של גלאור בפילוסופיה ניכר בעיצוב דמותו הרגישה והמורכבת של מייקל; הדיסוננס בין תדמית המאצ'ו לבין רגישותו יוצרת דמות בעלת רבדים שונים. הניסיון להעשיר את דמותו של רוני, לעומת זאת, לא הולך כמו שצריך. ניסיונה של אשתו להרות, המקביל להתקדמות העלילה ומעניק לספר את שמו, הוא משני לה לחלוטין, ונראה ששולב בספר רק בניסיון ליצוק אנושיות בדמותו המחוספסת של איש השב"כ המנוסה והשאפתן – ניסיון כושל למדי. בנוסף, הניסיון לשמור על אמינות בכל הפרטים ניכר, אבל קצת מוזר לקרוא בספר שיצא ב2015 על התפתחויות טכנולוגיות מסעירות כמו האימייל או הזיהוי על פי כתובת IP – גם אם הוא מתרחש בתחילת המילניום.

אך כל ההערות האלו מינוריות ביחס לספר בכללותו: "תיק IVF" הוא מותחן מוצלח בעל עלילה מרתקת, דמויות מגוונות וכתיבה סוחפת. אמנם היה אפשר לקצר את חלקו הראשון כדי להגיע מהר יותר ללב הסיפור, אבל גם כך הוא אפקטיבי בהחלט בז'אנר שלו.

תיק IVF / חגי טיומקין ואלדר גלאור, ידיעות ספרים 2015, 502 עמודים. // ישראל כורם



כתיבת תגובה