אין כמו בבית? על חיי המשפחה הבעייתיים של ״משפחה לדוגמה״, ״החיים בחמישים דקות״ ו״תמות, אהובי״

אנחנו כבר מזמן יודעים שהתא המשפחתי הוא כר פורה לדרמות בלתי נדלות, ממשברים בחיי הנישואים ועד פרנויות וסיפורי פשע; אולם כיום כבר ברור לגמרי שאין אפילו תפקיד משפחתי אחד שהצליח לשמור על תדמית טהורה – בטח שלא האם. דמות האם המגוננת והמיטיבה שתעשה הכול כדי לשמור על אחדות המשפחה כבר מזמן הפסיקה להיות הנורמה, אך גם כשהיא מופיעה, הסופרים כבר לא מתעלמים מעולמה הפנימי כבת אדם, ולא מסתכלים עליה רק בהקשרה המשפחתי. כך הדבר בשלושה ספרים משפחתיים שראו אור לאחרונה, המסופרים מנקודת המבט של אם המתמודדת עם חיי משפחה לא פשוטים בכלל.

משפחה לדוגמה / מאירה ברנע גולדברג

משפחה-לדוגמההרומן השני של מאירה ברנע גולדברג מתבסס על עלילה מפותחת הרבה יותר מזו של רומן הביכורים המשעשע והמרגש שלה "כמה רחוק את מוכנה ללכת", אך נראה שגם הוא נשען, גם אם רק בחלקו, על יסודות אוטוביוגרפיים. הפעם לגיבורה המספרת שלנו יש שם – מיכל – אך גם לא מעט צרות חדשות, כולן קשורות במשפחתה. מהרגע שהכריזה אחותה המפונקת על חתונתה הצפויה עם בן הזוג המעצבן שלה, כולם מתחילים לדבר: האמא חולת הניקיון; האב חשוך הדעות; הסבתא שעושה מה שבא לה; האח הכשרוני והמבוזבז, ואפילו השותף הנסחב שלו. אך בזמן שכולם משגעים את כולם, למיכל יש בעיה רצינית הרבה יותר, כי הגננת רמזה שמשהו לא בסדר עם הילד המתוק והחכם שלה – ומיכל חושדת שהיא צודקת.

"משפחה לדוגמה" הוא רומן משעשע וקולח הנקרא בשלוק אחד מתחילתו ועד סופו. הוא אמנם היה יוצא נשכר מעריכה קפדנית יותר, שתעלים ביטויים מוזרים כמו "בקבוק של מים" או תתקן את המצב בו כל טוויסט בעלילה צפוי עשרות עמודים מראש, אך הקריאה בו מצחיקה ומהנה בזכות אותו האלמנט שהפך את ספרה הקודם של ברנע-גולדברג לכיפי כל כך, למרות התהליכים הלא נעימים המתוארים בו, והוא הקול הייחודי שלה כמספרת – אישה ישראלית צעירה ועצבנית המספרת לנו את חיי היומיום שלה במהירות שיא ובהומור רב. גם אם הספר לא מתוחכם במיוחד, פשוט אי אפשר שלא לאהוב אותה.

החיים בחמישים דקות / בני ברבש

החיים בחמישים דקותספרו של ברבש עשוי להיראות לקורא הלא זהיר כמותחן, או לפחות כרומן פסיכדלי ועמוס התרחשויות. האמת רחוקה מאוד מכך: בעוד עלילתו הראשית מתקדמת באיטיות (גם אם תוך מתח רב), רוב הנפח שלו הוא פלאשבקים לעבר, המספרים את קורותיהם של זהבה ודב, זוג דתי בורגני שילדיו כבר גדלו ועזבו את הקן, וכעת נשאר להתמודד עם עצמו. לאחר שזהבה מוצאת שערה בלונדינית חשודה על גופייתו של דב, היא משכנעת את עצמה שלא רק שהוא בוגד בה, אלא שהוא ממש חי חיים כפולים; ממצאים מבהילים כמו אקדח שלא ידעה על קיומו ותיבת סתרים נעולה רק מלבים את האובססיה שלה, המעבירה עליה את דעתה.

"החיים בחמישים דקות" הוא רומן איטי ועמוס, שגם בו הכוח המניע אינו העלילה אלא הכתיבה. כתיבתו המשובחת של ברבש נסחפת על זרם התודעה ומזגזגת בין העבר להווה, בין תהיות למציאות ובין חיי השגרה השלווים לכאוס אדיר. משפטיו הארוכים הם שמפתים את הקורא הלאה, לעמוד הבא, ולא העלילה, שלגמרי לא מממשת את פוטנציאל המתח שלה; בכלל, לבו של הספר הוא פיצוח דמותה של זהבה ואכזבתה מחייה, ולא פענוח התעלומה. לקורא הסבלני שיבוא עם הציפיות המתאימות נכונה קריאה איטית אך מהפנטת ומעשירה.

תמות, אהובי / אריאנה הרוויץ

תמות אהובידבר ידוע הוא שכאשר נאמר על סופר שבחירת המילים שלו מדויקת ומושחזת, האמת רחוקה מכך ככל שהיא יכולה להיות. כך גם ב"תמות, אהובי", נובלת הביכורים המסקרנת של אריאנה הרוויץ הארגנטינאית, שלוקחת את הפסיכוזה הנשית שלב אחד הלאה וגורמת לנו לחשוש ברצינות לשפיותה של הדוברת כבר בתמונת הפתיחה. המספרת חיה חיי כפר כלל לא שלווים עם בעלה ועם תינוקה; נראה שאלמלא הייתה מתוסבכת כהוגן הייתה יכולה למצוא הנאה כלשהי בחייה הפשוטים, אך היא מעונה על ידי יצר פראי ובלתי ניתן לשליטה הגואה בה, וכך יוצא שבזרם המחשבות שלה שני הכוכבים העיקריים הם המין והאלימות (אלמנטים שבדרך כלל מיוחסים לדמויות גבריות דווקא).

בדרך אל הסוף הצפוי והנהדר אנחנו נחשפים להרבה קטעים קצרים מתודעתה המטורפת, שנכשלים ליצור דיוקן אמין של דמות חיה, ונראים יותר כמו תרגיל נועז בכתיבה. יש להרוויץ פוטנציאל, והיא חמושה בכמויות אדירות של אומץ וחוצפה, אבל הכתיבה שלה הזויה ומבולבלת. ברור שהיא רוצה ליצור ליריות מסוימת במשפטיה, אבל בעיני הם פשוט היו יומרניים וסתומים. כשהיא כן מדייקת, היא רבת עוצמה – למשל, בעמוד 36: "היא מספרת למשפחה שלפני מותו אחז אהובה בידה חזק מאוד, אבל אחר כך אמר לה הרופא שזה היה רק רפלקס. זה היה הרגע שבו הרגשתי קרובה אליה בפעם הראשונה" – אבל עד שתלמד לדייק לעתים קרובות יותר, ספריה ימשיכו כנראה להיות מקושקשים מדי לקריאה.

משפחה לדוגמה / מאירה ברנע גולברג, כנרת זמורה ביתן 2015, 272 עמודים; החיים בחמישים דקות / בני ברבש, ידיעות ספרים ואקס ליבריס 2014, 270 עמודים; תמות, אהובי / אריאנה הרוויץ, מספרדית: מיכל שליו, זיקית 2015, 185 עמודים. // דור בביוף



כתיבת תגובה