ביקורת ספר: גם "גטסבי הגדול" לפ' סקוט פיצג'רלד, למרות כוונותיו הטובות, נוטה לפטפטנות יתר

גטסבי הגדול תרגום מחודש כריכת הספר בעבריתלקלאסיקות יצא שם רע של ספרים משעממים, אבל רובן לא הגיעו למעמד גבוה כזה ללא סיבה: הן בעצם ספרים די מעניינים, ובעיקר כתובים מעולה. מה שמבדיל אותן מהספרים האחרים הוא שהן נוגעות בנושאים שרלוונטיים לחברה האנושית מתקופת כתיבתן ועד היום, ואם מותחות גם ביקורת חברתית על הדרך – הרי זה משובח.

"גטסבי הגדול" הוא אחד הספרים האמריקאיים המוערכים ביותר שנכתבו, עובדה אירונית (או דווקא לא) בהתחשב בעובדה שהוא בעצם כתב ביקורת קשה כנגד החלום האמריקאי. המספר שלנו הוא ניק, שחי בבית קטן ומוזנח על רצועת חוף בין וילות בהן גרים האנשים העשירים ביותר במדינה. בבית שלידו גר ג'יי גטסבי, דמות מסתורית של מתעשר חדש ונאה הנוהג לערוך מסיבות חצר ראוותניות. ניק (הלא מושלם בעצמו, יש לציין) מתבונן בגטסבי ובחבריו מן החברה הגבוהה ונסחף ביחד איתם במערבולת משעממת להפתיע של שקרים, רומנים אסורים, בגידות וסודות מהעבר, שסופה טרגדיה, כמובן.

"גטסבי הגדול" הוא בראש ובראשונה ספר שכתוב מעולה. אמנם אין פה דימויים מבריקים או רעיונות יוצאי דופן, אבל השפה של פיצג'רלד מצליחה להיות זורמת למרות העושר הלשוני שלה (בכמה פעמים פסקאות ממש גולשות לפיוטיות). מבחינה עלילתית, כמה סטיגמטי, הוא די משעמם, חוץ מבפרקים האחרונים. מסיבות החצר הנחשקות מתוארות ביבשושיות, אבל זה לא חלק ממסע הצלב כנגד החלום האמריקאי אלא סתם כשל לא קשור.

בכלל, הביקורת החברתית מובנת כהלכה רק לקראת סוף הסיפור, והיא מה שהופכת את הקריאה בספר לשווה ואפילו חשובה לקוראים שנותנים לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות לעוור אותם. יש להחמיא גם למתרגם ליאור שטרנברג שכתב אחרית דבר הכרחית ומעשירה, שמוסיפה הרבה מאוד טעם לקריאה בספר. בלעדיה הוא היה נראה כמו סתם טקסט מפוטפט עם כוונות.

בשורה התחתונה: פטפטני מאוד אבל עם כוונות טובות. רק כי זו קלאסיקה.

גטסבי הגדול / סקוט פיצג'רלד, הוצאת אחוזת בית, 2013, מאנגלית: ליאור שטרנברג, 198 עמודים.

ציטוטים לאוסף:

"היה זה דבר מעציב לבלי גבול להביט דרך עינים חדשות בדברים שעליהם ביזבזת את כוחות ההסתגלות שלך עצמך." (עמוד 111)

"לא יכולתי לסלוח לו, או לחבב אותו, אבל הבנתי שמה שהוא עשה היה בעיניו מוצדק לחלוטין." (עמוד 185)

"גטסבי האמין באור הירוק, בעתיד האורגזמטי המתרחק ונמוג שנה אחר שנה לנגד עינינו. הוא חמק מאיתנו אז, אבל אין זה משנה – מחר נרוץ מהר יותר, נושיט רחוק יותר את זרועותינו… ובוקר בהיר אחד –

כך אנו מתאמצים לחתור, סירות נגד הזרם, נישאים אחור ללא הרף, אל העבר." (פסקת הסיום)



כתיבת תגובה