ביקורת ספר: הרוקי מורקמי לא משביע ב"המתקפה על המאפייה"

965756מורות לספרות וקוראים בעלי נטייה לאומנות אוהבים לנתח כל יצירה שהם קוראים עד לפרטים הדקים ביותר שלה. במיוחד כשמדובר בסיפורים סוריאליסטים – שקורים בהם דברים מוזרים ולא הגיוניים, בין אם הם הומוריסטיים, מפחידים או סתם סתומים – כל דבר נראה כמו מטאפורה לגיטימית שמסתירה מסרים רבים מאחוריה. לפעמים אני חושב שהסופרים פשוט אוהבים להשתעשע, ללעוג לקוראים האלה – לכתוב יצירות הזויות ולראות את התגובה אליהן. כמו שהרוקי מורקמי – הסופר היפני המפורסם ביותר בעולם – הודה, לכתוב סיפורים, בשונה מרומאנים, זה פשוט כיף. ולמרות כל החסרונות של הסיפורים שלו, הכיף שלו משתקף גם בקריאה שלנו.

"המתקפה על המאפייה" הוא הסיפור הקצר השני של מורקמי שמתפרסם במהדורה מהודרת עם איורים מאת המאיירת הגרמנייה קאת מנשיק, לאחר "שינה" הסוריאליסטי גם הוא. כמו בקודמו, העבודה היפהפייה, המרתקת והאינטואיטיבית של מנשיק מסיחה לעתים את הדעת מהסיפור: לא תמיד יש לה קשר לעלילה, אבל יש משהו בשילוב הצבעים של לבן-שחור-ברונזה ובמציאות המימית והמוזרה שלה שפשוט כובש.

בעלילה: בחלק הראשון שני צעירים יפנים מרוששים מתכננים לשדוד מאפייה כדי להשביע את רעבונם האימתני, אבל התקיפה משתבשת כשבעל המאפייה מציע הצעה תמוהה. עשר שנים לאחר מכן, העקבות של האירוע הזה מוביל את אחד מהבחורים ואשתו לעשות מעשה מתקן מוזר ומשעשע כדי להיפטר מה"קללה" שנלוותה אליו מאז התקיפה.

הכתיבה של מורקמי מצוינת ועתירה בתיאורים מעוררי השראה, ולמרות שהסיפורים קצרים הרבה יותר מדי (50 עמודים ביחד), הם לא נטולי נוכחות. העלילה למען האמת לא כבשה אותי ולא התפתחה מספיק, ומוקרמי לא הוכיח את עצמו כפסיכי כמו שרציתי, אבל הוא עדיין מציע חווית קריאה פתוחה: אפשר לראות אותה כאלגורית, אבל אפשר סתם לקרוא ולהשתשע קלות.

בשורה התחתונה: חטיף – חביב אך לא משביע.

המתקפה על המאפייה / הרוקי מורקמי, זמורה ביתן 2013, איורים: קאת מנשיק, מיפנית: עינת קופר, 56 עמודים. המאמר התפרסם במעריב לנוער באפריל 2013.

 



כתיבת תגובה