ביקורת ספר: "חייו המשונים של אלברט נובס" מאת ג'ורג' מור הוא בכלל טיוטה

חייו המשונים של אלברט נובס ג'ורג' מור זיקית כריכת הספר"חייו המשונים של אלברט נובס" הוא ספר מסקרן – מה שאי אפשר לומר על הסרט שמבוסס עליו, בכיכובה של גלן קלוז. מדובר בתחילת המאה העשרים, והחברה באותה תקופה בוודאי הייתה המומה לנוכח כתב יד שגיבורתו היא אישה צנומה המחופשת לגבר ועובדת בתור משרת בבית מלון באירלנד הענייה של 1860.

את הספר סיימתי לקרוא מזמן, זה כבר חודש שאני גורר אחרי את מטלת הכתיבה עליו, כי אני מרגיש לא בנוח לבקר (שוב) את הבחירות הספרותיות של הוצאת זיקית, אותה אני מעריך מאוד. נכתבו כבר בביקורות על ספריה הקודמים השבחים על האומץ שבהקמת הוצאה חדשה ועצמאית עם סטנדרטים משלה שנקבעו מראש ומקוימים במלואם (לפחות על פי תפישת המו"לים), ולכן ניגש לעניין: הפעם זו לא הבחירה הספרותית, שהיא מעולה ורלוונטית, אלא הטקסט הספרותי שלוקה בחסר. למעשה, הוא כל כך לוקה בחסר שלא ברור איך הוציאו אותו לאור ככה.

מור לא יודע להסביר את המניעים של הדמויות שלו, כך שלקורא נדמה שהן פשוט פועלות ממניעים שרירותיים. כדי לחפות על החסך הזה הוא מתאר בפרטי פרטים מיני תיאורים של סיטואציות ועצמים לא חשובים, כמו האווירה בבית המלון. נכון, זה ספר עם אווירה, אבל האווירה נוצרת רק מהמאמץ המוחי של דמיון הקורא. מור עצמו לא נוקף אצבע כדי לחבק אותו או לעזור לו לשקוע אל תוך הספר.

הנרטיב עצמו, למרות הפוטנציאל שלו, נוטה לשעמום, והדמויות לא מעוררות אמפתיה. חשבתי שאקבל טקסט טעון בנושאים שבוערים עד היום וסובבים סביב מיניות ותפישה מגדרית, אבל הנושא הזה נדחק הצידה: אלברט נובס החליטה להתחפש לגבר רק כדי להתפרנס, ומעבר לכך אין דיון ברומאן על נושאי המיניות. הרעיון הכי שערורייתי שמוצג בו הוא שתי נשים שחיות ביחד, אחת מחופשת לגבר ואחת לא, לא מקיימות שום אינטרקאקציה רומנטית ביניהן ומנהלות חנות ממתקים וסיגרים כדי להתפרנס.

והכי מעצבן: הספר פשוט נגמר סתם ככה. לא אקרא לילד בשמו כדי לא לתת ספוילר, אבל כן, זה בדיוק מה שאתם חושבים. מסר? פואנטה? לא תודה. הספר כולו נראה כמו טיוטה שמטרתה להציג רק את הרעיון הבסיסי, והיא חסרה אפילו סיום, אך כדי לחפות על כך שלא מדובר באמת ביצירה שלמה תיאורי סיטואציות מסוימות הורחבו מעבר לרצוי או לנסבל. בקיצור, ועם כל הכבוד ובמילים פשוטות, מדובר בספר גרוע.

גם אחרית הדבר של צפי סער (איך לא) לא עוזרת בהרבה: בניגוד לרומאן היא טעונה ונועזת, קצת הרבה יותר מדי לטעם רוב הקוראים יש להניח, אבל לפחות היא מסעירה, ולכן ניתן לסלוח לה על כך שנסחפה לחלוטין ואיבדה כל קשר לטקסט של מור. כן, היא נדושה לפרקים (ההתחלה) וצדקנית, אבל היא מעוררת למחשבה אמיתית, מה שהטקסט המלא לא עושה.

בשורה התחתונה: להוצאת זיקית לא היה ספר טוב באמת – או פשוט "טוב" – מאז "פרנסוס על גלגלים", יריית הפתיחה שלה, אבל התקווה עדיין לא יבשה.

חייו המשונים של אלברט נובס / ג'ורג' מור, מאנגלית: ארז וולק, הוצאת זיקית, 2013, 140 עמודים. 



כתיבת תגובה