המלצה חמה: "מפגש עם חוליית הבריונים" מאת ג'ניפר איגן הוא לא רומאן מופת אבל בהחלט ספר מצוין ויוצא דופן

מפגש עם חוליית הבריונים ג'ניפר איגן כריכת הספרהחיבור שלי עם "מפגש עם חוליית הבריונים" היה יוצא דופן: העמוד הראשון עוד לא נהפך וכבר נשאבתי אל תוך הספר בעוצמה מטורפת. לא עברה דקה והיה אפשר להכריז שהכתיבה של ג'ניפר איגן היא לא פחות מנס, קביעה שנשארת נכונה לאורך כל הספר. אפילו הפרק הידוע לשמצה שבנוי כמצגת פאוור פוינט הציג רעיונות מעולים ועורר השוואות בין מצגות לשירה מודרנית. בנוגע לעלילות, כמו ברוב קבצי הסיפורים הקצרים, פה מתחילה הבעיה.

הספר הוא יציר כלאיים בין רומאן לאסופת סיפורים: הוא מורכב משלושה עשר סיפורים הנעים בין ארבעה עשורים (משנות השמונים של המאה הקודמת לשנות העשרים של הנוכחית) ומדינות שונות, ואשר מתרכזים בכל פעם בדמויות שונות. הדמות הראשית של סיפור אחד תוכל להיות משנית בסיפור אחר, להתאזכר בחצי פה או להיעלם כליל. התמה המרכזית של הספר היא הזמן, איך הוא משפיע עלינו ואיך אנחנו מתמודדים איתנו. ברקע רצה המוזיקה: דעיכת הרוק האמריקאי של שנות השמונים בקטעים הטובים, מוזיקה פופולארית בהווה העגום יותר.

שלוש דמויות מופיעות כמה פעמים בספר: בני סלזאר, מפיק מוזיקלי; סקוטי, גיטריסט מזדקן שמסרב להשלים עם הקדמה והטכנולוגיה, ואשר בעברו היה חבר בלהקה יחד עם בני; וסאשה, העוזרת האישית של בני בהווה, אותה אנו זוכים לפגוש גם בעבר וגם בעתיד. לא כל הדמויות מאופיינות לחלוטין – בני, למשל, כן, אבל סאשה, למרות שהיא מככבת בהרבה סיפורים יחסית, נותרה לא ברורה גם בסוף. אבל תמיד ניתן לחוש כלפיהן אמפתיה, ובכל מקרה, האווירה בכל סיפור מצוירת בשלמות מדהימה בזכות הכישרון העצום של איגן. היא משתנה קלות מפרק לפרק בהתאם לתקופה ולאופי העלילה, ומושפעת ממגוון סופרים, מגו'נתן פרנזן ועד דיוויד פוסטר וואלאס, אבל נשארת מצוינת לכל אורך הספר. ראוי לציון גם התרגום המוצלח של יואב כ"ץ, שמאזן באופן יפהפה בין האופי הייחודי של השפה העברית להלך הרוח המקורי של הספר באנגלית.

 כותבת מחוננת. איגן

כותבת מחוננת. איגן

מצד שני, לא כל אמנית מילים יודעת להוביל את הקוראים לפואנטה. למרות שרוב הסיפורים מצוינים, הסיפורים שכן נהנים מפואנטה – בדרך כלל הפרועים וההרפתקניים יותר – הם הטובים ביותר, באחרים השיא הרגשי מחפה על כך ובבודדים הקורא נותר מבולבל קמעה. בסוף הספר נותרתי עם תחושה קלה של החמצה: אולי אם הסיפורים היו קשורים יותר אחד לשני היה אפשר לגבש מהם מסר חד יותר מאשר הצגת דיון כללי בהשפעות הזמן.

בשורה התחתונה, איגן היא כותבת מחוננת שמסוגלת להציג קשת רחבה של דמויות על פני זמנים ומקומות מגוונים באמצעות שינויים סגנוניים מעודנים בכתיבה, אבל תמיד להישאר מעולה ולשמור את הקורא מסוקרן ומשולהב, והישג גדול לא פחות, לא מבולבל. ועדת פרס הפוליצר זיהתה ש"מפגש עם חוליית הבריונים" רוצה להיות רומאן גדול, ונתנה לו את הפרס כי הוא לא נכשל בכך (וכי הוא כתוב נהדר), אבל זה גם לא אומר שהוא מצליח בכך. אם איגן תתפקס עלילתית היא תוכל להוציא תחת ידה רומן מופת אמיתי; אבל עדיין, לא כדאי לכם לפספס את ספרה זה, ויש לקוות שיצירותיה הנוספות תתורגמנה אף הן לעברית. מומלץ בחום רב.

מפגש עם חוליית הבריונים / ג'ניפר איגן, מאנגלית: יואב כ"ץ, הוצאת עם עובד, 2013, 462 עמודים.



כתיבת תגובה