ביקורת ספר: "עשתונות", ספרו החדש של אופיר טושה גפלה, הוא רומאן מונומנטאלי

עשתונות(4)

"עשתונות", ספרו החמישי של אופיר טושה גפלה, הוא רומאן גדול. כזה שגורם לך לפלוט קריאות וואו במהלך הקריאה, לא להבין לאן הכתוב לוקח אותך אבל ללכת איתו בכל זאת, בחשש אך גם בשמחה ובסקרנות. אחרי הקריאה בו קל להבין למה טושה גפלה נחשב לאחד הסופרים המקוריים והמוערכים ביותר בישראל: הוא מספר סיפורים פשוט מבריק.

הספר מורכב מהרבה מאוד תת עלילות, ולתמצת את עלילתו ייקח עמוד שלם, אז אומר רק שבנקודת הפתיחה מגיע אל מעבדת המחשבים שבה עובד אריק, גיבור הרומאן, גבר יפהפה שהוא מכיר אבל אינו יודע מאיפה – אך מכיוון שהאורח איבד את זיכרונו, גם הוא אינו יכול לעזור בפתרון התעלומה. מכאן והלאה עשרות דמויות מסתחררות בעלילה, מצדיקות את שמו השני של הספר, "ספר האי-סדר" (Disorder באנגלית, כלומר גם "הפרעה"). בלי לתת ספוילרים, אזכיר גם "הד" של אישה שנרצחה, משפחה מתפוררת, מאהב צרפתי יפה תואר, רוצח בבית סוהר לרוצחים משוגעים, זונה עיוורת ודמויות מוזרות בשם "נימלונים". אתם מבינים כבר עם מה הקוראים צריכים להתמודד.

הקריאה בספר אינה קלה. נדרש ריכוז רב, כי הוא מורכב מהרבה פרקים של כשני עמודים המסופרים לסירוגין מנקודות מבט שונות סיפורים שמתרחשים בארץ ובעולם, עכשיו, בעבר ובעתיד, במציאות, בחלום ובדמיון, או כמו שהוא מכונה בספר, "זמן נברא אך לא היה". בנוסף, צריך להתמודד גם עם האינטלקט הנרחב של הסופר, שמתבטא בשפה גבוהה, משחקי לשון (ומיני קישורים לשוניים ורמזים מטרימים ההופכים את הספר למקשה אחת מחושבת), הומור דק, אווירת מסתורין מענגת ורפרנסים תרבותיים רבים שמעשירים את חווית הקריאה. אבל לא קוראים בו לאט רק כי לצריך לעכל ולהבין כל פסקה, אלא גם כדי למתוח את ההנאה האדירה שאפשר להפיק ממנו אל הגבול.

"עשתונות" הוא רומאן שמרכזו עולמה הפסיכולוגי של הדמות הראשית, והוא עוסק באופן יוצא דופן בנושא הזיכרון, מטשטש בלי סוף את הגבולות בין המציאות לדמיון. ניצת בינינו חיבור אדיר שאי אפשר להסבירו, שאיבה מוחלטת לעולם המבריק שנחשף ברומאן הפסיכדלי הזה. כמו שיחה עם גאון מטורף מצד אחד, ועם חבר נפש ותיק מצד שני. הוא קשה, אבל משתלם, ופוער פיות ברגע הצפוי והמצופה בסופו כאשר העלילות מתחברות זו לזו. אם אתם קוראים רק רומאן עברי אחד השנה, ודאו שזה יהיה הספר הזה.

(ואם אתם מסתכלים רק על ספר אחד השנה, ודאו זאת גם כן – העטיפה של הספר, בעיצובה של עדה רוטנברג, היא כנראה העטיפה הכי יפה שנראתה בישראל. חבל שלא מצוין שם האמן בספר.)

עשתונות / אופיר טושה גפלה, הוצאת כתר 2013, 309 עמודים. המאמר התפרסם במעריב לנוער ביוני 2013.



כתיבת תגובה