ביקורת ספר: "לא הבנתי כלום" מאת דייגו דה סילבה מבדר ביותר

לא הבנתי כלוםיש ספרים שאפשר לדעת בדיוק איך תהיה הקריאה בהם רק על פי השם של הדמות הראשית, ולדמות הראשית של "לא הבנתי כלום" קוראים וינצ'נצ'ו מלונכליקו. ברצינות. איך אפשר שלא לאהוב אותו מהרגע הראשון? נוסף על שמו, וינצ'נצ'ו הוא אחת הדמויות המקסימות ומעוררות ההזדהות שנתקלתי בהן זה זמן רב: גבר איטלקי בן ארבעים ושתיים, עורך דין מיואש מחוסר עבודה. כדי למלא את ימיו הוא משוטט בבית המשפט ומעמיד פנים שהוא עובד, ובינתיים מנסה להסתדר עם הפרידה העקומה מאשתו ועם שני ילדיו, אחד מהנישואים האלו ואחת מנישואיה הקודמים של אשתו.

כמצופה באופן סטיגמטי ממש מספר איטלקי, שני דברים מפלפלים את העלילה: הקומורה (המאפייה האיטלקית) ואישה סקסית. האישה היא אלכסנדרה, עורכת דין מהממת ומושא תשוקתם של כל הגברים בסביבה. ובנוגע למאפיה, וינצ'נצ'ו מתגלגל לשמש כפרקליטו של מאפיונר אידיוט שיד אדם נמצאה קבורה בחצר הקדמית שלו, ונאלץ להתמודד עם דרכי התקשורת המוזרות של המאפיונרים.

הספר כתוב בגוף ראשון מפי גיבור שמודה שהוא פטפטן חסר תקנה כבר בעמוד הראשון, ומאז לא סותם את הפה; נוסף על סיפור העלילה, פה ושם פרק קצר מוקדש לחפירה נטו על נושא צדדי כלשהו שנקרה בדרך. עד כאן ממש היה אפשר לחשוב שהספר נכתב עליי, אבל הכתיבה הסוחפת של דה סילבה רוויה שנינות, הומור ודימויים גאוניים שמזמינים פרצי צחוק רמים במהלך קריאה. לצדם האינטלקט של הקורא לא מוזנח גם הוא: יש פה שילוב אדיר של עלילה קצבית, הומור ואינטליגנציה, שלא משעמם לרגע. וינצ'נצ'ו הוא דמות חכמה, מצחיקה וחצופה (הספר לא מתיימר להיות תקין פוליטית, וטוב שכך), שפשוט אי אפשר לסרב לה; והתוצאה היא ספר שמזכיר שלקרוא ספרים זה בראש ובראשונה משהו שכיף לעשות.

 

לא הבנתי כלום / דייגו דה סילבה, מאיטלקית: מונה גודאר, מטר 2013. המאמר פורסם במעריב לנוער ביוני 2013. 

ציטוט לאוסף: "יגידו מה שיגידו, בן אדם שלא מזיז לו הוא בן אדם חופשי."



כתיבת תגובה