ביקורת ספר: הילד שנגע באף של נמר מאת קרול ברץ'

הילד שנגע באף של נמר"נולדתי פעמיים. תחילה בחדר עץ שהזדקר מעל מימיו השחורים של נהר התמזה, ושוב כעבור שמונה שנים, כשהנמר לכד אותי בפיו והכל החל באמת." 

כששמעתי לראשונה על "הילד שנגע באף של נמר" שמחתי נורא. נדמה כי כבר הרבה זמן לא תורגם לעברית ספר מסעות קלאסי, על כל המשתמע מכך – רחובותיה המלוכלכים של אנגליה במאה ה-19, מפות ישנות, חיות מוזרות וספינות בלב ים. ההנאה שלי מהספר הייתה כמעט מובטחת; אבל הסתבר שנועדתי להתאכזב.

סיפורו של ג'פי בראון בן השמונה, אשר ניצל ממלתעותיו של נמר בנגלי בעודו רץ ברחובות לונדון, התחיל נהדר. תיאורי הביבר של ג'מראץ', בעל הנמר, היו כל כך חיים שאפשר ממש להרגיש שאתם שם, מתהלכים בין הכלובים. אך כאן טמונה הבעיה – חלקו הראשון של הספר הוא הטוב ביותר בו, ורוב הספר לא משתווה אליו.

אחת המגרעות הגדולות של הספר היא הכתיבה של ברץ'. ניכר שהיא סופרת טובה ומנוסה וכתיבתה עשירה, אך לעתים נדמה כי היא עשירה מידי וכתוצאה מכך לא זורמת. בניגוד לאורכו של הספר, הקריאה בו לא הייתה מהירה – לא מכיוון שהוא קשה לקריאה (כפי שטענו חלק מהביקורות), אלא מפני שאין בשפה את מרכיב הקסם שמונע ממך להוריד את הספר מן היד.

מגרעה נוספת של הספר היא הדמויות, שנדמות כחיוורות ולא מפותחות מספיק. דווקא ג'מראץ' (אשר מתנוסס על שמו המקורי של הספר – "הביבר של ג'מראץ'") הוא הדמות הכי מרתקת, אך למרבה הצער הוא נפקד מרובו של הטקסט ולא מסופר עליו כמעט דבר. הגדלת התפקיד של הדמות הזו יכלה לשפר את הספר פלאים. בנוסף, ריבוי הדמויות בחלקו השני מבלבל למדי. לא פעם מצאתי את עצמי חוזרת מספר עמודים אחורה על מנת להבין על מי מדובר. היה עדיף אילו התרכזה הסופרת בקבוצה מצומצמת של דמויות במקום לתאר את קורותיהן ומעשיהן של רבות, שכן הזמן המוקדש לרובן הנו מועט ומסתכם בדיאלוג אחד עם הגיבור ותו לו. עם זאת, נדמה כי הדמויות האמתיות ברומן הנן המקומות. מלונדון המזוהמת ועד האיים הרחוקים, תיאורי המקום של ברץ' נהדרים ומלאי חיים. הביבר של ג'מראץ' קסום ומופלא – תיאורי החיות היו מרעננים ואף טראגיים לעתים, הים קסום ומכשף. אך אין בתיאורי הסביבה לכפר על שטחיות הדמויות.

ניכר כי עיקר המגרעות של הספר הן טכניות: על אף שהוא מכיל תיאורים קשים הוא לא באמת מצליח לזעזע. חלקו השני, המתרחש בלב ים, ארוך מידי. המעבר מרחובות לונדון והביבר של ג'מראץ' אל המסע הימי היה מהיר – חלקו הראשון של הספר היה מעניין אך לא מספק. יתרה מזאת, החלוקה לפרקים בעייתית (הפרקים ארוכים מידי). ייתכן וחלוקה אחרת – פרקים קצרים ודינמיים – הייתה מיטיבה עם הספר כולו.

למרות העובדה כי הספר אינו חף מבעיות, הוא קסום ומתואר לעילא. הוא מכיל את המרכיבים הבסיסיים לספר הרפתקאות טוב והעובדה כי הוא מבוסס על סיפורים אמתיים (אכן היה אדם בשם צ'רלס ג'מראץ' אשר הציל נער ממלתעותיו של נמר בנגלי) מעניקה לו איזשהו פן היסטורי ומרתק. ניכר כי קרול ברץ' ערכה עבודת תחקיר טובה לפני כתיבת הספר. יש לציין לטובה את מעצב ההוצאה על עיצוב הכריכה: עטיפת "הילד שנגע באף של נמר" היא אחת היפות שנראו השנה בחנויות הספרים.

בשורה התחתונה: "הילד שנגע באף של נמר" הוא ספר לא רע בז'אנר ספרי ההרפתקאות. אך האם מדובר באחד הספרים הגדולים מסוגה זו, כגון "מובי דיק" או "אי המטמון"? כנראה שלא.

 הילד שנגע באף של נמר / קרול ברץ', הוצאת כנרת, מאנגלית: עודד פלד, 334 עמודים. מאמר מאת יער בנבנשתי.



כתיבת תגובה