ביקורת ספר: מעוף הצללים מאת אורסון סקוט קארד

מעוף הצלליםאת "המשחק של אנדר", הספר הראשון בסאגה האדירה שטווה אורסון סקוט קארד, קראתי לראשונה בכיתה ה'. חיפשתי משהו לקרוא באותו יום, ועברתי על הספרים בבית במטרה למצוא ספר שלא קראתי עדיין. באחד המדפים הסתתר לו ספר בכריכה שחורה, עליה ילד אסטרונאוט שהביט אליי. עיינתי קלות בתקציר והתחלתי לקרוא, ופשוט נשאבתי לתוכו. זה הרגע שבו התחיל הרומן שלי עם ספריו של אורסון סקוט קארד. מ"המשחק של אנדר" התפצלו שתי סדרות המשך – סדרת הצללים והסדרה של אנדר, שתי סדרות נהדרות בזכות עצמן שגם אליהן נשאבתי די בקלות.

בשנים האחרונות קארד ממשיך להוציא ספרים נוספים בסדרה, כאשר האחרון שבהם הוא "מעוף הצללים", הממשיך ישירות את הספר האחרון בסדרת הצללים – "הצל של הענק".

"מעוף הצללים" ממשיך בדיוק בנקודה שבה "הצל של הענק" הסתיים, בה הענק ושלושת ילדיו המהונדסים גנטית יוצאים לחלל כדי למצוא תרופה למחלה שלהם – גאונות בלתי רגילה, משולבת עם גדילה מואצת ומוות בגיל צעיר. הם רוצים לנצל את העובדה שכל שנה שתעבור עליהם בחלל תהיה בעצם כמה עשרות בכדור הארץ, בתקווה שמתישהו תימצא תרופה לבעייתם.

תקציר העלילה נשמע מבטיחים, אבל מהר מאוד התגלה שהביצוע מאכזב למדי. הבעיה המרכזית עם "מעוף הצללים" היא שהוא אמנם ממשיך ישירות את קו העלילה של סדרת הצל, אבל הוא לא ממשיך בקו האיכות. מדובר בספר קצר יחסית, 192 עמודים בלבד, שהעלילה שלו פשוט לא מצליחה להתרומם לשיאים מיוחדים ולממש את הפוטנציאל הגלום בה.

אולי שורש הבעיה הוא נקודת הפתיחה של העלילה – הדמויות מעטות, והן נמצאות בתוך חללית סגורה שנעה בחלל. מלכתחילה, הספר מוגבל בדיאלוגים ובטוויסטים עלילתיים.

אבל גם אם נניח לזה, הספר פשוט לא מגיע לקרסוליים של הספרים האחרים בסדרה. הוא רצוף פרטים טכניים מבלבלים, הדיאלוגים והדמויות שטוחות כמו פלקט, ואין לו את הקצב הסיפורי הנהדר שקארד מצטיין בו.

"מעוף הצללים" הוא לא ספר יוצא דופן, אלא בעיקר ספר בנאלי, הוא מומלץ רק לחובבים המושבעים של סאגת אנדר, ולמי שירצה להבין מה קורה בספרי ההמשך שלו. מעבר לכך, אפשר להסתדר בקלות גם עם "הצל של הענק" כסוף הסדרה. מדכא לראות את אורסון סקוט קארד שהדהים ב"משחק של אנדר" ובהמשכיו נופל כל כך חזק. יש רק לקוות שבספרי ההמשך שיגיעו בעתיד קארד יצליח לשחזר את האיכויות שהפכו את "המשחק של אנדר" לספר האהוב שהוא היום.

המשחק של אנדר / אורסון סקוט קארד, הוצאת אופוס, 2013, מאנגלית: חגי אברבוך, 192 עמודים. מאמר מאת מתן עבודי.

 



2 תגובות

  1. אופיר wrote:

    התאכזבתי מאוד לגלות שזה שאנדר שיחרר את מלכת הכוורת בסידרת ספרים קודמת היה בעיקרון דבר לא טוב ולא דבר טוב כמו שחשבנו כל הזמן כי הוא בעצם יצר מחדש מין של עבדים וזה לא מה שרצינו לגלות למרבה הצער.

  2. מאכזב כמעט כמו לראות את מבצר השמיכות שלי מתפרק בגלל שעאבד רצה מבצר כריות…

כתיבת תגובה