ביקורת ספר: על המהודרה המחודשת של "האיש והאקסודוס" מאת יורם קניוק

יורם קניוק האיש והאקסודוס מהדורה מחודשתאם יש סיבה אחת לפיה יורם קניוק צריך להישמר בתודעה הלאומית שלנו, היא הספר הזה. זהו סיפורו של יוסי הראל, אז בחור צעיר שעשה רבות למען "העפלה ב'" ובחירוף נפש של ממש הצליח להעלות יהודים, שרידי שואה, לארץ ישראל דרך הים. למרות ניסיונו הימי המועט, הצליח הראל לעשות מה שרבים אחרים לא היו אפילו מנסים. כוחו בנחישותו המדבקת, בכישרונו הדיפלומטי ובמוחו הבהיר והיצרני.

אבל הספר הזה איננו רק הסיפור של יוסי; הוא סיפורם של כל אלו שהצליחו לעלות לארץ, ויותר מכך – של אלו שמצאו את מותם במעמקי הים התיכון ונותרו שם על חייהם ובעיקר על זכרונם או זכרוננו. הרדיפה הבריטית, מתוך אינטרסים כלכליים אבל גם אידיאולוגיים (פרו ערביים), לא בחלה באכזריות בכדי להוסיף על אלו שכבר רוו אכזריות באירופה. דוגמה קטנה: הספינה "פאטריה" שהגיעה  עוד ב- 1940, פוצצה על ידי כוחות ההגנה, בכדי שלא תוכל להפליג אחרי שנתפסה על ידי הבריטים והיתה מועדת להפלגה למחנות מעצר במאוריציוס. היות והספינה היתה רקובה מבפנים והמוקש התפוצץ לפני שכל המעפילים הספיקו לעלות על הסיפון, הספינה שקעה וטבעה. הבריטים אף הגדילו לעשות ונעלו את דלתות האוניה בכדי שלאף אחד לא יהיה סיכוי להינצל, מה שאכן התממש.

אבל אם נרצה ממש להתקומם, מוטב שנניח לבריטים ולאינטרסים שלהם ונביט בידידינו האמריקאים. כפי שעולה מדפי הספר, האמריקאים ה"נאורים" לא הגדירו את הצלת היהודים כאחת ממטרות המלחמה המוצהרות. לאחר המלחמה, הם אף סירבו בכל תוקף להכניס לארצם יהודים וכמעט נעלו את השערים בפניהם. הם סירבו, למשל, להצעתו של הלורד בווין לקבל 400 אלף יהודים כדי שיוכלו לפתור את "בעיית פלשתינה". אפילו הוליווד התבקשה שלא ליצור סרטים על מצב היהודים. ארצות הברית נשטפה בגל אנטישמיות חסר תקדים בתקופה זו, בעוד רשתות השידור נמנעו מלדווח על מה שקורה במחנות ובגטאות. במשאל עם של אותה תקופה 50% מהאמריקאים טענו שהיהודים שונים מאיתנו" וכי הם מהווים גיס  חמישי במדינה (עמ' 74). מי שכבר הוכנס, נחשב ל"אזרח של מדינה עוינת" בתקופת מלחמת העולם השניה ואף הושם במעצר. כמו כן, אפילו במלחמה, האמריקאים סירבו להצניח מזון למחנות היהודים בתואנה כי הם נתיני מדינת אויב, אבל זה לא הפריע להם להצניח שקי מזון לפולנים שהיו "התנגדות לוחמת". כנ"ל סירבו האמריקאים להפציץ את מסילות הרכבת ששמשו לטרנספורטים בתואנה שהן "נמצאות עמוד מדי בתוך שטח האש" מה שלא מנע מהם לחסל מתקנים צבאיים גרמניים שנמצאו בסמיכות. אידן, שר החוץ האמריקאי, סרב לקרוא להצלת יהודים כי "מי יקח אותם". ויש דוגמאות נוספות בספר על ההתעלמות האמריקאית מהיהודים בזמן ולאחר המלחמה. וכך, לכודים בין מדינות – ולא רק אירופה – שאינן חפות בהן, ובין הארץ אליה אינם יכולים להגיע, מצאו עשרות בני אדם את עצמם במקום היחיד שאימץ אותם אל ליבו – הים.

הספר מעלה בנקודות מסוימות עדויות מהשואה, כשיוסי הראל שומע סיפורי זוועה מפי הניצולים על מה שעברו באירופה. הסיפורים הללו הם סיפורים קטנים, כאלה שאולי לא נקרא עליהם בספרי ההיסטוריה, אבל מעבר לכך שהם העניקו ליוסי הראל את האומץ, שלא לומר התעוזה, להציל את האודים הללו, הם גם בהחלט מגבירים את הזעזוע מהתנהלות העולם, שתיקתו והפניית העורף שלו אל מול יהודי אירופה. מעניין לציין שהספר אינו שם דגש על אקסודוס דווקא, אולי בשל העובדה כי "אקסודוס" הפכה לסמל מוצלח של כל מפעל העלייה לאור הכיסוי התקשורתי והמודעות שעוררה בעולם, אלא דווקא את כל אותן ספינות ש"כשלו", שלא הגיעו ליעדן ושחלקן טובעו על נוסעיהן. סיפורי הגבורה הקטנים, שאנחנו לא בהכרח מכירים, התנגדות של מתי מעט עייפים וחלשים ולא של אלו ש"עשו את זה".

הספר עוסק בהמשך פועלו של יוסי הראל ואף מזכיר כמה אחרים שהיו חשובים במפעל ההעפלה ב', כמו גם מנהיגים ציוניים כמו יצחק שדה וכיו"ב. בסוף הספר ישנם מסמכים מתורגמים המוכיחים את שנאמר בו, אבל למרות זאת, אין מדובר בספר היסטורי קלאסי. מאידך, אין מדובר גם בספר ספרותי. שפתו הקרה, המוקפדת אך המצומצמת של קניוק היא רק ביטוי  הן לעוזו של הראל מחד והן למצב הבלתי נסבל של היהודים מאידך. ובין לבין, בין ההיסטוריה לספרות, שזור סיפורו של עם ישראל כולו.

ואולי דווקא בימים אלו, כשאנו קמים כל בוקר למציאות בה אנו מלאי ביקורת על הנעשה בארץ, כדאי לנו לקרוא את הספר הזה ולזכור מה איבדנו ומה שילמנו בכדי שנוכל לקום כל בוקר למדינה היחידה הזו שלנו.

האיש והאקסודוס / יורם קניוק, ידיעות ספרים, 278 עמודים. מאמר מאת רג'ינה אנדרסון.



כתיבת תגובה