ביקורת ספר: "לפני שאשרף" מאת גאוטה הייוול מזכיר דו"ח משטרתי של 300 עמודים

לפני שאשרףגל הספרים הסקנדינביים ששטף את הארץ בשנים האחרונות בישר טובות. ניכר כי שינוי מרענן בעולם המו"לות הישראלי הינו מבורך ואף הכרחי. "טרילוגיית המילניום" המצוינת של סטיג לרסון הייתה ההיכרות הראשונה שלי עם הספרות הסקנדינבית, אך אחריה הגיע רצף של אכזבות, עם "אדום החזה" של יו נסבו ו"ילדת פלא" של רוי יקובסן (שניהם נורווגיים יש לציין). עקב כך, ניגשתי אל "לפני שאשרף" בחשש גדול. מצד אחד – תוכנו של הספר, המתאר את מסעו של הסופר אחר הפירומן שגר בעיירת נעוריו ואת רצף השריפות שהתרחשו בה בסוף שנות ה-70, בסמוך ללידתו – נשמע מעניין. העטיפה היפה והמקורית של הספר והעובדה כי הוא חלק מהסדרה לספרות יפה של מודן (שאחראית בין היתר ל"טרילוגיית המילניום" ול"דוח של ברודק", אחד הספרים האהובים עליי) היוו מעלות לזכותו. מצד שני – הספר נורווגי. מבחינתי, הספר הזה עמד להוות נקודה חשובה לגבי היחס שלי כלפי ספרות סקנדינבית.

"השעה כבר היתה אחת ודבר לא קרה. שום אזעקה. שום סירנות. הרקיע מעל היה כהה ודומם. הערפל הצטבר וריחף מעל השדות כמו בגד גל וקרוע. הירח הופיע, עלה לאיטו מעל היער והאיר את הערפל בנוגה שקט, פנימי." (עמוד 192)

"לפני שאשרף" מגולל את סיפורה של עיירה קטנה ומנומנמת בנורווגיה, שגל שרפות לא מוסבר בשנות סוף ש-70 מדיר שינה מעיני תושביה. הסופר, גאוטה הייוול, נולד בזמן ההתרחשויות, ושלושים שנה לאחר מכן חוזר אל עיירת ילדותו במעקב אחר השתלשלות האירועים מפי עיניהם של תושבי העיירה.

הספר כתוב בצמצום – משפטים ודיאלוגים מתומצתים, פרקים קצרים, סיפור בגוף שלישי, מכיל תיאורי נוף רבים. אך השפה בה הוא כתוב מהווה לדעתי את חסרונו הגדול, שכן היא מזכירה לעתים בריחוק שלה דוח משטרתי, ומי היה רוצה לקרוא דוח משטרתי של שלוש-מאות עמודים? תיאורי הנוף החורפיים של איזורי הכפר הנורגוויים יפהפיים אמנם, אך ניכר כי הם רבים מידי. דווקא כאן היה חכם מצד הייוול לצמצם. סיפור המסגרת מעניין, ויש קטעים בספר שנקראים במהירות, אך רוב הזמן הכתיבה המרוחקת מונעת מן הסיפור למצות את עצמו. הספר עומד על הקו הדק שבין ספר מתח לספר אוטוביוגרפי, אך מפספס בשני המחנות. יש לציין כי החלוקה החכמה – חמישה חלקים ופרקים קצרצרים – מיטיבה עם הספר. היא מונעת ממנו להימרח, ומאזנת את העלילה האטית. אך על אף תיאורי הנוף היפים והאווירה החורפית שהוא משרה על הקורא, הספר לא השאיר בי חותם לאחר הקריאה בו.

לפני שאשרף / גאוטה הייוול, מנורווגית: דנה כספי, מודן – הסדרה לספרות יפה, 297 עמודים. מאמר מאת יער.



כתיבת תגובה