ביקורת ספר: "פתח גדול מלמטה" מאת אסתר פלד

ספרה הקודם של אסתר פלד, "לאורה הצח של המציאות" (בבל 2013), צלל ללא פחד למלוא עומקן של סוגיות פסיכולוגיות ופילוסופיות עמוקות, פירק רעיונות כמו בחירה חופשית או אהבה ועשה הכול בשפה עשירה ובחן רב. השפה והחן המשיכו איתה אל ספר הפרוזה השני שלה (והרביעי במניין הכולל), "פתח גדול מלמטה", אולם כל השאר צומצמו והופשטו עד לבסיס. גב הספר מתעקש משום מה להציג אותו כקובץ סיפורים, אך למעשה מדובר ברומן על אישה בשנות החמישים לחייה שאך התגרשה מבעלה וכעת יוצאת לדרך חדשה. אם תטרחו לקרוא את גב הספר עד הסוף, תדעו גם מה קורה לה בכל שלב ושלב של הספר, ולכן, למרות שמדובר בספוילר, נדון בכך גם כאן

הספרות הישראלית מרבה בשנים האחרונות להתעסק בנשים ובגברים בגיל העמידה אשר פוזלים החוצה מנישואיהם, בין אם בבגידה ובין אם בגירושים, ויוצאים לדרך חדשה ופרועה, או נכון לא פחות מנסים לשוב למקום בו היו בשנות העשרים שלהםהגיבורה חסרת השם שלנו, שמספרת את הסיפור בגוף ראשון, לא מתיישבת טוב בנרטיב הזה היא גרה בגפה ביישוב קטןאוהבת את חייה השקטים ולא מחפשת הרפתקאות. בחצי הראשון של הספר היא מושכת את ידיה סופית מהנישואים שקמלו ורוקמת קשר עם מאהב חדש, ובחציו השני והמעניין יותר היא מחליטה במודע לחיות בגפה ובוחנת את היחס של הסביבהושלה עצמה, להחלטה הזו

איננו יודעים עליה כמעט כלום לא העבר שלה, לא הזיכרונות שלה, אפילו לא את שמה ונראה שפלד כמו רוצה שנחווה את החוויה של הגיבורה כחוויה כללית. הרתיעה שלה מפרטים קטנים שיהיה אפשר להיתפס אליהם, שנשמרת בעיקר בהתחלהנראית קצת מוזרה בהתחשב בכך שהסיפור די בנאלי, ולא כולל שום השגות מעניינות במיוחד על המצב. כן, פרידות זה עצובכן, לפגוש מישהו חדש זה מבלבל. שפתה של פלד עשירה במשחקי מילים ומצלולים ובאופן כללי נעימה ורבת חן, אבל היא לא נתמכת בתוכן מעניין מספיק, בטח שלא לאור העושר התמטי של ספרה הקודם.

המעניין פה הוא דווקא החלק השני, שבו פורשת הגיבורה לבדידות מרצון. פה פלד חורגת עוד יותר ממימדיו הצנועים של הסיפור וכמו מנסה לדבר בכלליות רבה על הנושא, בדגש חשוב אחד דרך החוויה הנשית. שכן היא מודעת לכך שהחברה מתייחסת בצורה שונה לאישה ולגבר שבחרו לחיות בגפם, וכשהמדובר באישה, בדרך כלל יחשבו שהיא חלשה, מסכנהבודדה, זקוקה לגבר. כקורא גבר, החלק הזה היה מעניין במיוחד עבורי כי גם אם הוא לא חידש לי הרבה, הוא עדיין הכניס אותי בחיות רבה לנקודת מבט שלא אחווה במציאות בחיים, וחשוב יותר כי הוא היה יותר טעון מבחינה אנרגטית. פלד היא מספרת שקולה ואלגנטית, אבל בחלק השני מבעבע מבין השורות זעם אצור כלפי הגברים, או יותר נכון כלפי החברה כולה. מעצבן אותה שחושבים שהיא חלשה. מעצבן אותה שחושבים שהגבר בועל אותה. מעצבן אותה שמציעים לה עזרה

כפמיניסט, הייתי רוצה לתמוך ללא סייגים במסר של הכותבת, שבחצי השני נראה שגם לא עובד כדי להתאים לעלילה ולדמות אלא פשוט הובא כפי שהוא, אבל כאן עולות כמה בעיות. ראשית, למרות המודעות העצמית הגבוהה של המספרת, היא לא מודעת לכך שהיא מרירה ולוקחת ללב הרבה יותר ממה שבריא או אפילו הגיוני, בעיקר כי אכפת לה הרבה יותר מדי ממה שהסביבה חושבת עליה. אם יורשה לי להתחצף, אפשר לתלות את הסיבה לכך בחינוך שקיבל הדור שלה שבניגוד לדור הצעיר, לא גדל על ברכי גישת "שיקפצו כולם", גם אם כבר התחיל לנסות להשתחרר מ"ומה הם יחשבו?". ושנית, היחס של המספרת לסקס לא נראה לי בריא קיבלתי את התחושות שהיא רואה בו משהו מביך, משפיל, שאסור שידעו שאת עושהחלק מהעניין הוא גם התפקיד של האישה בסקס הנבעלת, הנלקחת אבל הרגיז אותי שהמספרת לא מודעת בכלל לכך שהיחס שלה לסקס בעייתי, ולא מטילה בספק או מנסה לשנות את תפישתה לגבי מקום האישה בו. לאורך כל הספר הייתה תחושה שהגיוני להתחבר אל החוויה האישית של הדמות, אל רגשותיה ואל מחשבותיה, ולתמוך בה, אבל בחלק האחרון התחושה הזו נשברת, ולא במהלך מכוון של הסופרת, אלא בגלל תפישות מיושנות

כשחושבים על זה, למרות העיסוק המרובה בבדידות, הספר אף לא מפצח את הנושא הזה באמת נראה שלגיבורה טוב יותר לבד סתם כי היא התעייפה מגברים, מעצמה, ממה כולם יחשבו. זו סיבה קצת שטוחה, והיא יכולה להפוך לסיבה האמיתית והעיקרית רק אם כל השאר נפסלו מה שלא קרה

"פתח גדול מלמטה" הוא יצירה הרבה פחות עשירה ומאתגרת מקודמתה, אבל הוא עדיין מכיל כמה תובנות יפות גם אם לא חדשניות לגבי אהבה, ואני משער שגם יחדור עמוק יותר ללבן של קוראות נשים מאשר קוראים גברים. עם זאת, בבחירה בינו לבין ביקור שני אצל "לאורה הצח של המציאות", ללא ספק עדיף לדבוק במציאות.

פתח גדול מלמטה / אסתר פלד, בבל 2017, 224 עמודים. // דור בביוף



כתיבת תגובה