ביקורת ספר: ״חצר עצי התפוח״ מאת לואיז דוהטי

חצר עצי התפוח עטיפת הספרמותחנים פסיכולוגיים אמיתיים הם מצרך נדיר בימינו, ובמיוחד כאלה שמעזים לצאת מגבולות השטנץ ולאתגר את הקורא. "חצי עצי התפוח" הוא דוגמה למותחן שנראה במבט ראשון כמו סיפור שכבר נקרא במיליון וריאציות אחרות, אך מתגלה כעשיר הרבה יותר מכך. האלמנטים הקבועים של אהבה, סודות ובגידות הופכים בידיה של דוהטי לרעננים מתמיד, ועלילתה המקורית והמטרידה בוחנת את החיים המודרניים במיקרוסקופ באופן שגורם לקורא לנוע במקומו באי נוחות.

איבון קרמייקל היא גנטיקאית מוכשרת ומוערכת בגיל העמידה, נשואה באושר ואם לשני ילדים בוגרים שכבר פרחו מהקן. חייה מסודרים ומאושרים לכאורה, אך סטוץ פזיז אחד עם גבר שאפילו את שמו היא אינה יודעת משנה את חייה. המקרה החד פעמי הופך לרומן, ולרומן הזה תוצאות הרסניות.

הספר מסופר מנקודת מבטה של איבון בצורה של וידוי, סגנון שמאפשר ליצור את האיזון המושלם בין תיאור השתלשלות האירועים לבין חקירת הרגשות של הדמות הראשית והסיבות לכך שפעלה כפי שפעלה. איבון היא מדענית, וככזאת היא מתארת את העובדות ברמת פירוט וניתוח מדוקדקת; היא אינה מתרצת את הפעולות שלה, אבל דמותה כה מורכבת ורבת רבדים שקל להבין גם ללא מילים מיותרות כיצד מצאה את עצמה במערכת יחסים כל כך לא צפויה ובצרה איומה.

דוהטי חושפת בכישרון רב את הסדקים הקיימים מתחת לפני השטח של הנישואים המאושרים, ומנצלת את הבמה כדי למתוח ביקורת על החברה הסקסיסטית שבה ככל שאישה תהיה מצליחה ועצמאית, היא עדיין תישאר אישה אחת בעולם של גברים. הטון החד, האמין והלא מתנצל בו הביקורת הזו מועברת ממשיך גם בדמותה של איבון, דמות נדירה בנוף הדמויות הנשיות אשר תתקשה לשאת חן בעיני הקוראים שמעדיפים את הגיבורות שלהם חביבות ונעימות.

קצב ההתקדמות של הרומן מעודן ואפל מדי עבור חובבי רכבות ההרים הספרותיות; לא תמצאו כאן דם ותיאורים מזעזעים, אלא סיפור שנלקח מסיוטיכם הגדולים והמפחידים ביותר. אין בו טוויסטים עסיסיים שמותירים את הקורא ללא אוויר, ובכל זאת, קשה להניח אותו מהיד.

בשורה התחתונה: מותחן מטריד אך אלגנטי בעל ערך מוסף.

חצר עצי התפוח / לואיז דוהטי, מאנגלית: רנה ורבין, ידיעות ספרים ופן 2015, 381 עמודים. // גלית ויינר



כתיבת תגובה