ביקורת ספר: סמי מיכאל חושני וביקורתי ב״יהלום מן הישימון״

יהלום מן הישימוןספרו החדש של סמי מיכאל מתחלק לשני מימדים. הראשון הוא סיפור אהבה בין-מעמדי המתרחש בעיראק של שנות השלושים: כמאל, בן יחיד למשפחה אמידה ובנו של סוחר מכובד, מתאהב באלמאסה (יהלום), ילדה שהובאה לביתו כדי לשמש כמשרתת ובכך להינצל מהגורל המצפה לה בשכונת מגוריה "ראס אל צ'ול", שכונת עוני מהחמורות ביותר בבגדד. כטבעו של סיפור אהבה כזה, הוא בעייתי ביותר – מה שמוביל אותנו למימד השני של הספר, והוא הביקורת הנמתחת על פערי המעמדות האלה.

אלמאסה היא ילדה חריפה, מהירת מחשבה ובעלת יכולת ביטוי מפותחת, אשר מנסה להפיק את המירב מחייה בביתה החדש, תוך מודעת לכך שהיא חיה על זמן שאול: במקום מגוריה אפילו לכלבים יש שם, אך היא עדיין משרתת. סיכוייה לפרוץ את גבולות מעמדה עומדים ביחס הפוך ליכולותיה האישיות. ביקורת נמתחת גם על המלומדים והמורים שאמורים לכאורה לעצב את אישיותם של הילדים, אך בפועל לא היו יותר מבייביסטר, לא ראו את טובת הילד מול עיניהם ולא אחת נקטו בעונשים גופניים שמטרתם השפלה בלבד. וכמובן שגם מקומן של הנשים לא נפקד: למרות שכמעט כל הנשים בספר הן חסרות השכלה ותלויות לחלוטין בגברים, הן עדיין נשים דעתניות המוצאות דרך להשפיע על חייהן ועל סביבתן תוך עקיפת שלטונם של הגברים.

הספר משלב בתיאורים חיים וציוריים של שכונות בגדד על עושרן ועוניין ושל חייהם של היהודים כקהילה סגורה עם מגע קל עם שכניהם המוסלמים והנוצרים. סיפור האהבה בין כמאל לאלמאסה, לעומת זאת, צבעוני הרבה יותר; הדרך בה הם מגלים אחת את גופו של השני מתוארת בעדינות וברמיזה אך גם בחושניות לא מבוטלת. סיפור האהבה הזה סופר כבר לא פעם במהלך השנים, אך שפתו הציורית של מיכאל והיכולת שהוא מעניק לקורא לראות, לשמוע ולהריח את רחובות בגדד מעשירות אותו בזווית שונה ומרתקת.

יהלום מן הישימון / סמי מיכאל, כנרת זמורה ביתן 2015, 328 עמודים. // ישראל כורם



כתיבת תגובה