ביקורת ספר: "אליזבת איננה" מאת אמה הילי

1845063-5איך היא מעזה? מה זו החוצפה הזאת? רק בת 24 וכבר כותבת ספר ביכורים כל כך טוב. אמה הילי הצעירונת, כמעט ילדה, מדהימה ברגישותה וביכולת המופלאה שלה להיכנס לראשה של מוד, קשישה חולת אלצהיימר, ולספר את סיפורה בגוף ראשון. "אליזבת איננה" הוא שילוב מוצלח ביותר בין דרמה אנושית-משפחתית על התמודדות עם זקנה ושיטיון ובין סיפור מתח הכולל שתי תעלומות היעלמות של שתי הנשים שהיו הדמויות החשובות והמשפיעות ביותר בחייה של מוד. אלו הן אחותה סוקי, אשר נעלמה לפני עשרות שנים ומעולם לא נודע מה עלה בגורלה, וחברתה הטובה אליזבת, אותה הכירה אמנם כאישה מבוגרת, אבל הפכה לחברתה הטובה והחשובה ביותר.

אהבתי מאוד את הבחירה של הילי בז’אנר המתח לעלילה הזו, היות שהוא יוצר אצל הקורא את תחושת חוסר הוודאות והגישוש באפלה המאפיינים גם את חייהם של הלוקים באצהיימר. הספר קריא מאוד ומותח, והקורא נסחף אחרי התעלומה ומשתוקק לגלות את פתרונה – ואכן, כמו בכל מותחן ראוי לשמו, קווי העלילה של תעלומות ההיעדרות נסגרים בצורה מושלמת ומסודרת. אך הסופרת אינה בוחרת בדרך הקלה, והיות שהחיים אינם סיפור מתח, קו העלילה הדרמטי אינו זוכה לסגירה מושלמת, אלא נשאר מעט עמום ופתוח כמו בחיים עצמם.

בשורה התחתונה: מותחן אפקטיבי ומתובל בהומור שמצליח לשלב בין קצביות דוהרת לתובנות משמעותיות ועמוקות על החיים עם אלצהיימר.

אליזבת איננה / Elizabeth Is Missing / אמה הילי, מאנגלית: שי סנדיק, סנדיק 2015, 193 עמודים. // שירה סובל



כתיבת תגובה