אל תסתכלו בקנקן: על ״תמיד בדרך הביתה״, רומן הביכורים של טאייה סלאסי

תמיד בדרך הביתהטאייה סלאסי היא סופרת בריטית צעירה ממוצא ניגרי-גנאי. לצד היותה סופרת צעירה ומבטיחה, המכונה בקומוניקטים ותחת כל עץ רענן "בת טיפוחיה של טוני מוריסון", היא גם אישה יפה להפליא – וכנראה מסיבה זו בחרה ההוצאה לוותר לחלוטין על כל הטקסט המופיע בדרך כלל על הכריכה האחורית לטובת תמונת שחור-לבן מחמיאה ביותר של הסופרת. שאפו על המקוריות, אני תמיד בוחרת ספרים לפי המראה החיצוני של הכותב/ת… למרבה השמחה, סלאסי ניחנה לא רק במראה של דוגמנית, על אלא גם בכישרון כתיבה לא מבוטל.

כדרכם של מרבית ספרי הביכורים, הספר נשען על יסודות אוטוביוגרפיים משמעותיים. סלאסי היא בת למשפחת מהגרים רופאים אפריקאים אשר גדלה בארה"ב. כמו כן, יש לה אחות תאומה, אביה עזב את הבית והיא הכירה אותו רק בגיל 12. כל המוטיבים האלו מופיעים בסיפורה של משפחת סאי, גיבורת הרומן: משפחת מהגרים אפריקנים משכילים שחיים בארה"ב ומנסים להגשים את החלום האמריקאי, להיטמע בסביבתם ולשכוח את עברם הדל והכואב; אך למרות מאמציהם הכנים להשתלב, בסופו של יום הם מוצאים את עצמם תמיד בדרך הביתה.

גם יפה וגם אופה. סלאסי

גם יפה וגם אופה. סלאסי

ספרות מהגרים היא ז'אנר מוכר ומעניין שרווח בעיקר במאה העשרים, אשר ידעה גלי הגירה רבים ומגוונים. מבחינת התוכן, הספר הזכיר לי לא מעט את ספריה של ג'ומפה להירי, הכותבת סיפורים קצרים על מהגרים הודים משכילים, חלקם רופאים, המנסים את מזלם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות במידה כזו או אחרת של הצלחה. עד כה לא נחשפתי לסיפורים של מהגרים אפריקאים בארה"ב, אך קשה לומר שיש כאן חידוש גדול. קשיי ההגירה, הגעגועים ורגשות האשם, הניתוק מהבית והגעגועים אליו, ניסיונות הדור השני להשתלב – כל אלה מוכרים לנו מסיפורי המהגרים ללא קשר למוצאם.

אך ההצלחה והעניין שבספר מתבטאים בעיקר בסיפור המשפחתי. כמו הרבה סיפורים טובים, זהו סיפור של משפחה אומללה. מה לעשות, טולסטוי צדק: אין כמו משפחה אומללה בכדי ליצור סיפור מרתק. סיפורה של משפחת סאי נע קדימה ואחורה בזמן ומזגזג בין נקודות המבט של ההורים וארבעת ילדיהם. הכתיבה של סלאסי עוצמתית ופואטית; היא מאפיינת בתעוזה ובמקוריות את בני המשפחה השונים ואת כאבם, סבלם ואושרם. כמו בכל משפחה טובה גם משפחת סאי שומרת סודות, מסתירה שקרים ועוברת טרגדיות, ומותו בטרם עת של האב מאפשר לכולם להיפגש ולבוא בחשבון עם העבר. זה אולי לא הנושא הכי מקורי שיש, אבל הוא בהחלט כתוב היטב.

אני מקווה שסלאסי תגשים את ההבטחות הגדולות והסופרלטיבים שכבר נקשרו בה, אך בשורה התחתונה זהו ספר ביכורים ראוי על משפחה המתמודדת עם אתגרי ההגירה לעולם חדש. ולו הייתי היא הייתי מבקשת מההוצאה לשווק את ספריי על סמך איכותם ותוכנם, ולא על סמן המראה החיצוני שלי, כי הם לגמרי מספיקים.

תמיד בדרך הביתה / Ghana Must Go, מאנגלית: אורטל אריכה, כנרת זמורה ביתן 2015, 320 עמודים. // שירה סובל



כתיבת תגובה