ביקורת ספר: "האחים גרים לצעירים ולבוגרים", בנוסח החדש של פיליפ פולמן

האחים גריםמי לא אוהב סיפורי אגדה? עולם האגדות תמיד בוהק במושלמותו: הלבן לבן כשלג, האדום אדום כדם, הגוון הירוק צהבהב וחולני, הנסיכה יפהפייה והנסיך צעיר ויפה תואר, הטוב הוא טוב, הרע הוא רע ובסוף הטוב מנצח, ויש מוסר השכל כלשהו. לא פלא שאגדות הפכו לסיפורי הילדים הפופולריים ביותר.

כשביקשתי לסקור את התרגום החדש של פיליפ פולמן (מחבר טרילוגיית "חומריו האפלים") לאגדות האחים גרים, חשבתי שאצלול בחזרה לילדות, לעולם של פיות, נסיכים ונסיכות, עולם של קסמים וצבע. ואז התחלתי לקרוא.

עולם האגדות של האחים גרים הוא אפל ומלא יצרים שליליים ורוע שלעיתים קשה להכילו. הסוף טוב, הרע מפסיד, אבל העולם הוורוד והילדותי שגדלתי עליו (בעיקר בגלל הפרשנות של דיסני) לא קיים שם; אכזריות ודימויים קשים דווקא כן.

ולמרות זאת, הקריאה עדיין מהנה ומשכילה. "אגדות האחים גרים" הוא למעשה קובץ של 210 סיפורי פולקלור גרמניים ממקורות שונים שרוכזו בידי יעקוב וויליאם גרים במהלך המאה ה 19 לספר אחד. פולמן בחר לתרגם 50 מתוכן, ולצד אגדות המוכרות כמו סינדרלה, שלגיה, כיפה אדומה והנזל וגרטל כלל גם אגדות פחות מוכרות אך סוחפות באותה מידה בדמיונן ובאימה שלהן. בסיום כל אגדה כותב פולמן את מקורה ואת המקבילים לה בספרות העם האירופית (למשל, סיפורי עם איטלקיים של איטאלו קאלווינו), והערות לגבי המוטיבים המאפיינים את האגדה.

פולמן מדגיש כי כוחן המהפנט של האגדות אינו בטקסט. המילים לא כל כך חשובות; הרי מדובר בסיפורים שסופרו מפה לפה במשך דורות, כל מספר סיפר אותן אחרת, בהתאם לאישיותו, להרגשתו וליום בשבוע. הכוח המניע הוא הסיפור, מה שקורה ומתרחש בו – וזה מספיק לגמרי, גם אם הסיפור מוכר לכל.

האחים גרים לצעירים ולבוגרים / פיליפ פולמן, מאנגלית: אברם קנטור, ספריית הפועלים, 432 עמודים. // אסנת שגב



כתיבת תגובה