ביקורת ספר: ״בזמנים של אור דועך״ מאת אויגן רוגה

בזמנים של אור דועךספרו של אויגן רוגה מתאר את קורותיהם של בני ארבעה דורות במשפחה מזרח-גרמנית מסוף מלחמת העולם השנייה, דרך ההתפכחות מהחלומות ונפילת החומה ועד שנות האלפיים. אירועיו אינם מופיעים בסדר כרונולוגי; כל אחד מהפרקים מתרחש בתקופה אחרת ומסופר מפי בן משפחה אחר. הקריאה המבלבלת הופכת לקלה וזורמת הרבה יותר כשמצליחים להתרגל לקפיצות האלה ולהכיר את הדמויות, ואז נחשף גם היתרון שבמבנה הזה: יצירתו של רובד אינפורמטיבי ואירוני החשוף רק לקורא.

זה אינו ספר על המלחמה – הוא מתחיל כמה שנים אחריה – אך כל ההיסטוריה המזרח-גרמנית המודרנית, ולמעשה גם ההיסטוריה של גרמניה המאוחדת, מושפעת מתוצאותיה. בעוד העובדה הזו משתקפת בספר, בולט היעדרו של חשבון הנפש שדורשת ההתאוששות מהמלחמה; נכון, מדי פעם מוזכר הבן החייל או האח המנוח, אבל הספר נטול כל תובנה על השלכותיה של המלחמה על גרמניה ועל אזרחיה, על המוות והאובדן או אפילו על התנהלותה של גרמניה במלחמה עצמה. רוגה מסתפק בלהשליך את האשמה על הקומוניסטים, אבל הציפייה שבכך יסתכמו ההרהורים בנושא של הגרמנים היא נאיבית ואגוצנטרית.

עם זאת, אם מתעלמים מהפוליטיקה, הסאגה המשפחתית הפרושה בספר מתוארת בהומור, באהבה ובהמון תקווה, על אף המציאות הקודרת. ואם כל המשפחות דומות זו לזו (ואין כזה דבר משפחות מאושרות ללא סייג), והזמן, המקום והשפה לא באמת משנים – אז לא אמור להיות קשה מדי להתעלם מכל מה שמסביב.

בזמנים של אור דועך / אויגן רוגה, מגרמנית: חנה לבנת, כנרת זמורה ביתן 2015, 365 עמודים. // אסנת שגב



כתיבת תגובה