ביקורת ספר: ״בן יחיד״ מאת אבי גרפינקל

בן יחיד אבי גרפינקל עטיפת הספראת ספרו החדש של אבי גרפינקל אפשר לקרוא במספר אופנים. ראשית, ובפשטות מירבית, כספר מתח קליל וקולח על בן למשפחת פשע המחפש את דרכו בסבך בעיותיו האישיות והמשפחתיות. הסתכלות נוספת עליו מעלה שאלה פילוסופית: האם אדם הוא תבנית נוף הולדתו? ובהשאלה, האם יכול בן למשפחת פשע ויורש העצר הבלתי מעורער שלה למצוא לעצמו חיים אחרים (אם הוא בכלל רוצה זאת)? ואופציה שלישית מציעה לקרוא אותו כטקסט המותח ביקורת על סטריאוטיפיים, בעיקר עדתיים אך לא רק, באמצעות הצגת הקרב בין האליטה הישנה לחדשה, בו אתה מטפס למעלה רק כאשר מצאת על מי לדרוך.

אלירן זינאווי, גיבור הספר, הוא נסיך משפחת פשע מקומית. הוא מטופח בקשיחות על ידי אביו ודודו, אך עדיין לא שלם לחלוטין עם הדרך בה בחר (או שנכפתה עליו). הוא לוחם בצנחנים הנשלח למילואים במסגרת מבצע "עופרת יצוקה", סובל מייסורי מצפון על אירועים שונים ולא רווה נחת מהסדקים במערכת היחסים שלו עם הוריו. מסלול חייו מיטשטש עם כניסתם של מספר גורמים לחייו: אישה נשואה עם בקשה יוצאת דופן; סטודנטית לרפואה איתה הוא מקיים מערכת יחסים בזהות בדויה; ומשפחת פשע חדשה הנכנסת לטריוריה של משפחת זינאווי, מה שמביא כמובן לשורה של אירועים אלימים. כל זה מתנהל על רקע מערכת בחירות מקומית בה מריץ אלירן פעיל של ש"ס לראשות העיר, תוך התמקדות באלמנטים המוכרים של דת מחד ושל שנאת האחר מאידך.

למרות העומס הזה, "בן יחיד" מרתק וזורם בכל אורכו, בעיקר בזכות הכתיבה העדכנית והטוויסטים המפתיעים בעלילה. דווקא שימושו בעדתיות, כספר שמתיימר למתוח ביקורת על סטריאוטיפים, מעט צורם: השמאלני הוא האשכנזי, משפחת הפשע היא מרוקאית, האישה הסקסית היא רומניה והרוצחים חסרי הרחמים – קווקזים. רצוי בהחלט למתוח את הביקורת הזו, אבל כאן כמעט ניתן לשגות ולבלבל אותה בהנצחה. עם זאת, מיקודו העיקרי הוא במספר מערכות יחסים – בין הורים וילדים, בני זוג, ארגוני פשע ויחידות פוליטיות – ובתחום הזה הוא בהחלט מוצלח, מה גם שהוא מותח וקולח.

בן יחיד / אבי גרנפינקל, ידיעות ספרים 2015, 373 עמודים. // ישראל כורם



כתיבת תגובה