ביקורת ספר: ״ערים של נייר״, ספרו של ג׳ון גרין (מחבר ״אשמת הכוכבים״)

ערים של נייר ג׳ון גרין עטיפהקוונטין גר בשכנות למרגו, בה הוא מאוהב מאז ומתמיד: היא יפהפייה ומושכת, מדהימה ותוססת, מתוחכמת ומרושעת גם יחד. בעוד שבימיהם בבית הספר היסודי הוא זכה ליחס ממנה, הרי שבתיכון היא בעיקר התעלמה ממנו, כך שכעת הוא חבר של "החנונים". אולם כמה שבועות לפני סיום הלימודים מרגו מופיעה בחלונו ומשכנעת אותו לקחת חלק במסע ארוך של נקמות. לאחר שליל הנקמות מסתיים מרגו נעלמת, וקוונטין החושש לגורלה מפתח אובססיה סביב הרמזים שהשאירה אחריה, הכוללים את וודי גאת'רי, וולט ויטמן וערים לא קיימות של נייר. כך שבמקום לסיים את התיכון ולהתכונן ללכת (או שלא) לנשף הסיום, עסוק קוונטין, יחד עם חבריו, בניסיון לפענח את התעלומה: היכן מרגו?

כתיבתו של ג'ון גרין היא זו שאחראית להפיכתו של "אשמת הכוכבים" ללהיט, והיא גם הכוכבת הראשית בספר הזה: היא שנונה, צינית ומתחכמת, ומזגזגת בין הצגה של הנוער כרדוד למבט מעמיק יותר הבוחן את תובנותיהם ועולמם הפנימי. הן קוונטין והן חבריו הם דמויות עגולות ודינמיות, ומערכות היחסים ביניהם מציגות תמונה מרתקת ושונה של בני נוער בימיהם האחרונים כתיכוניסטים.

קצב התקדמות העלילה משתנה תדיר, בהתאם לאופיים של שלושת החלקים מהם היא מורכבת: הראשון, מסע הנקמות של מרגו, הוא קצבי ושוטף, אך בחלק השני המתאר את החיפושים אחריה האיטיות פושטת וגולשת לעתים ליגיעה. עם זאת, הוא זה שתורם במידה המשמעותית ביותר להתפתחותן של הדמויות, וכולל גם תובנות כמעט פילוסופיות על מהות החיים ועל קשרים בין חברים. בשלישי והאחרון המנועים מתחממים שוב, אך הדמויות כבר מעוצבות ובשלות ולא נותר מקום להמשיך ולפתח אותן. כפי שמובטח על הכריכה, זה אכן ספר שמשלב יפה בין רומן התבגרות, מסע, רומנטיקה וחברות, אך לדילמות ולשפה שלו יתחברו בני הנוער יותר מאשר המבוגרים.

ערים של נייר / ג'ון גרין, מאנגלית: רוני בק, הכורסא וידיעות ספרים 2015, 316 עמודים. // ישראל כורם



כתיבת תגובה