אין כפרה: ״אבני הסליחה״ מאת לורי נלסון ספילמן, ביקורת ספר

אבני הסליחה לורי נלסון ספילמן כריכת הספרלפני שנתחיל לדבר על "אבני הסליחה", הרשו לנו לומר דבר אחד – "רשימת המשאלות", רומן הביכורים של לורי נלסון ספילמן, הוא ספר נהדר. ומדוע אנו מזכירים אותו? קודם כל, מפני שהיא בעצמה מזכירה אותו (עמ' 232). ושנית כל, מפני שמדהים לראות כמה גדול המרחק בינו לבין ספרה השני – וזו לא מחמאה.

הכול ב"אבני הסליחה" הוא קלישאה אחת גדולה. זה מתחיל מהעלילה – האנה פר, אשת טלוויזיה מצליחה ויפה וזוגתו של סלב סקסי, מסתירה סוד אפל מעברה, שצף בעקבות מקרה מפתיע שמאלץ אותה להתמודד עם מה שהשאירה מאחור; את זה היא תעשה במסע אחר עצמה, בו היא גם תגלה אהבה במקום לא צפוי ותיקלע לעוד מיליון מצבים שחוקים שכבר ראינו קודם בכל מקום אפשרי. הקלישאתיות פושטת אפילו לכתיבה – משפטים שמצביעים על המפורש ודיאלוגים דביקים שלא מאפשרים לקורא לקחת את הספר ברצינות. הדמויות כמעט עגולות וניכר בהן שהן משתדלות לגעת בלב הקורא, אבל משהו שם לא אמין, וחוסר הכנות בולט לעין. גם דמויות משנה חביבות שניחנו בפוטנציאל סובלות לעתים מאפיון רדוד שמונע מהקורא להתחבר אליהן באמת. וכמובן, הכלל הראשון של ספרי הקלישאה: את סוף העלילה אפשר לצפות עוד מהעמודים הראשונים, ולכן אורכו של הספר מעיק ודורש כמויות נכבדות מדי של כוח רצון כדי לא לדלג ישירות אל הסוף.

דבר אחד שכן ניתן לזקוף לזכותו הוא העיסוק בנושא חשוב והוא המחילה. אפשר להסתכל על זה כחיסרון נוסף (פספוס הפוטנציאל), ובכל זאת, הוא מקבל התייחסות לא מעטה בכמה מהרגעים המתוקים יותר של הספר. ועדיין, בהתחשב בבינוניות ובחוסר ההשקעה הכללית, עדיף כבר לוותר ולחזור לספרה הראשון של ספילמן.

אבני הסליחה / לורי נלסון ספילמן, מאנגלית: שרון פרמינגר, הוצאת ידיעות ספרים, 381 עמודים. // נוה כליל החורש



כתיבת תגובה