ביקורת ספר: מרי א. פירסון רצה מהר מדי ב״להעריץ את ג׳נה פוקס״

להעריץ את ג׳נה פוקס"להעריץ את ג'נה פוקס" הוא ספר נוער מעולה: יש בו דמויות שקל לאהוד, כמעט-משולש-אהבה, בעיות של תיכוניסטים, טוויסטים תכופים בעלילה ונגיעות מד"ב-אפוקליפסה אופנתיות. הבעיה היא שהוא ניחן גם בפוטנציאל להיות טוב אפילו יותר – פוטנציאל שמפספוסו קשה להתעלם.

ג'נה בת ה-17 מתעוררת מתרדמת במקום לא מוכר כשהיא אינה זוכרת דבר מעברה. לכאורה, העתק של "לפני השינה" המצוין של ס. ג'. ווטסון, אלא שלאחר כמה עמודים מתברר שזה לא המצב – כי ג'נה דווקא כן זוכרת קצת. כשהיא צופה בסרטים של חייה הקודמים שצילמו הוריה (באובססיביות תמוהה) חוזרים אליה שברי זיכרונות, ואיתם מגיעות גם השאלות, כמו מה קרה בתאונה ולאחריה, ולמה היא לא מרגישה כמו ג'נה פוקס האמיתית.

למזלה ולצערנו, התשובות מגיעות די מהר. פיסה אחרי פיסה ובקצב מהיר להפתיע נחשפת האמת המוזרה, הנהדרת וכן, גם המקורית, באופן שמזכיר יותר תסריט או רעיון לתסריט מאשר רומן. בסרט קולנוע ההתקדמות המהירה של העלילה הייתה מהווה יתרון, אולם בפורמט של ספר היא קצת מאכזבת, במיוחד בהתחשב בכך שלפי התקציר האחורי מדובר בטרילוגיה, ולא נראה שנשאר הרבה לאן להתקדם מכאן. אם הנקודות שדווקא לא זכו להסבר היו מפותחות כבר בספר הזה, והדמויות היו זוכות לטיפול קצת מסור יותר, הוא היה משתדרג בכמה רמות, אך השאריות האלה גם פוגעות בתוצר הנוכחי וגם לא מספיקות כדי לתדלק את הבא אחריו.

אך גם אם הוא קצת מפוספס וקלישאתי לפרקים, זהו עדיין ספר ראוי לקריאה – ולא רק בזכות עטיפתו היפה ורבת המשמעות (תקראו ותבינו). הרעיונות המועלים בו מעניינים, הקריאה סוחפת ופתרון שאלת העלילה מלהיב ומקורי, ועבור קוראים צעירים זה יהיה יותר ממספיק.

להעריץ את ג'נה פוקס / מרי א. פירסון, מאנגלית: מאירה פירון, ידיעות אחרונות 2015, 287 עמודים // נוה כליל החורש



כתיבת תגובה