פסח הבא לא מנקים: מהו סוד הסדר והניקיון של "סוד הקסם היפני"?

סוד הקסם היפנילבעלי מורשת משפחתית הנעוצה באזור טרנסילבניה, על כל החרדות היהודיות מפני פוגרומים, מחסור ורעב, הספר הזה הוא כמעט חילול הקודש. למי שגדלו על הציווי "כל מה שלא מבקש ממך אוכל – לא צריך לזרוק", מציעה מארי קונדו מהפך מחשבתי מטלטל, ומתיימרת ללמדנו כיצד להביא את ביתנו-מבצרנו למצב מסודר, מאורגן ונעים – לצמיתות. אכן, אישה אופטימית.

למעשה, עצות ה"סידור" שלה פחות רלוונטיות לקוראים הישראלים. לכמה מאיתנו יש חדר ארונות מרווח? כמה מאיתנו מאחסנים את בגדיהם בשידת מגירות – בהנחה, כמובן, שעברו את גיל שנתיים? והאם הבעיה הקשה ביותר שלנו מבחינת מקום אחסון היא המרחב האינסופי שתופסים הגרביים המגולגלים במקום להיות מקופלים זה לתוך זה? ובכל זאת, כשבאים לקריאת הספר הזה במחשבה על סדר וניקיון, לומדים על הדרך שיעור חשוב הרבה יותר: לזרוק.

קונדו אינה חוסכת מאיתנו את האמת המרה: עד שלא נזרוק חלק מהברדק, הבית לא יהיה מסודר. רבים אחרים ניסו ללמדנו עד היום שיטות שונות לזריקה: אם לא השתמשתם בחפץ שנתיים, לא תצטרכו אותו; כשאתם קונים, נניח, שתי חולצות חדשות, זרקו את השתיים הישנות או המכוערות או הבלויות ביותר, וכך תשדרגו את הארון; וכן הלאה עצות לאו-דווקא טיפשיות. אבל הקונספט של קונדו מצא חן בעיני במיוחד ודיבר אל לבי בגלל ההבטחה הגלומה בו: החזיקו כל חפץ בידיכם. אם הוא גורם לכם אושר, שמרו אותו. אם לא – תזרקו. כך, בסוף התהליך, יהיה לכם בית שכל החפצים בו יגרמו לכם אושר.

לזרוק, כולנו יודעים, זה קשה. וסתם כך לסדר ארון או חדר לא יביא אותנו לשום מקום. לכן היא מציעה את שיטת ה"קטגוריות" – בגדים, ספרים, חפצים אישיים יותר, "קומונו" (הייתי מתרגמת ל"פיצ'יפקעס") וכן הלאה – כשהעיקרון הוא ללכת מהדברים שמעוררים בנו תגובות רגשיות חלשות אל הדברים שאנחנו יותר קשורים אליהם, כמו תמונות או מזכרות, כי עד שנגיע אליהם כבר נצליח לפתח מיומנות קבלת החלטות של מה לזרוק ומה לא.

וישנה גם השאלה של מי שאינם מתגוררים בבית לבדם, ותלויים גם בדעתו ובפעולותיו של אדם נוסף – והרי ידוע, ואף הגיוני, שהבלגן של הזולת מטריף אותנו הרבה יותר מהבלגן שאנחנו עצמנו יוצרים. אבל אל דאגה, מרגיעה קונדו; מי שרואים את הדוגמה שאתם מציבים יחלו מיד לסדר ולזרוק גם הם, וישאבו מכם השראה. ועוד עצות רבות לה, שלא נפרט אותן כאן.

קונדו עומדת על כך שאם נסדר את הבית לגמרי, עד הסוף, לחלוטין, פעם אחת  ולתמיד – החוויה תהיה כה עזה ומשמעותית עד שלעולם לא נצטרך יותר לסדר מלבד אולי במשך שעה, מדי כמה חודשים. כי מי שצריך לסדר כל הזמן, באופן שוטף, הוא בעצם אגרן, היא מאבחנת.

אז ברור שהספר כתוב בסגנון המכירתי המתלהב-מעצמו, וניתוחיו הפסיכולוגיים שטחיים להפליא (יהיה מסודר, תהיו מאושרים, תצליחו לעשות דברים שלא הצלחתם עד עכשיו, תרזו, תתגרשו – טוב, לא הכל ביחד), אבל קונדו אינה מתיימרת להיות בעלת ידע אקדמי כלשהו אלא מזכירה שוב ושוב שהיא נסמכת פשוט על ניסיונה הרב. אגב, מבלי שניסחף גם אנו לניתוחים פסיכולוגיים בגרוש, יש להניח שהחברה קונדו סובלת מ-OCD  קשה בקטע של סדר – היא מעידה שמאז ילדותה הייתה מבלה את זמנה בסידור חדרים, מגירות וכן הלאה.

אבל מעבר לחריקות הקטנות, יש לספר מעלה אחת ענקית, שהופכת אותו לשווה במיוחד: הוא באמת מניע לפעולה. כבר התחלתי בתהליך זריקת חפצים, שכפי שכבר הוסבר כאן היה קשה לי כקריעת ים סוף, אבל היה מוצלח להפתיע. ולא זו בלבד, אלא שאף בן הזוג נדבק בהתלהבות והחל לזרוק זבלים משלו. והכי חשובה היא התקווה שקונדו הצליחה ללבות בי, שיום יבוא ואחוש אושר גדול מסביבת המגורים שלי – דבר כה קשה לאדם סר-טעם שכמותי, שמעולם לא היה בוועדת קישוט, עד שכמעט כבר ויתרתי ולימדתי את עצמי לעצום עין אל מול הבלגן. מי ייתן והנבואה של קונדו תתגשם, והתקווה הזו אכן תשרוד שנות אלפיים.

"סוד הקסם היפני: איך להיפטר מהבלגן בבית לתמיד – ולהיות מאושרים יותר" / מארי קונדו, תרגום: אורית בן זאב, הוצאת אחוזת בית 2016, 195 עמודים. // לאה רודיטי



תגובה אחת

כתיבת תגובה