לבעלי ידיים חזקות בלבד: "עמק הפלאות" מאת אמי טאן, ביקורת

עמק הפלאותהסופרת האמריקאית אמי טאן פרצה לתודעה הספרותית ב-1989 עם רב המכר "חוג שמחת המזל", שגם עובד לסרט מצליח. מאז פירסמה הסופרת האמריקאית ממוצא סיני עוד מספר ספרים פופלריים שסיפרו על חיי משפחות מהגרים סיניות בקליפורניה והיו מבוססים לא במעט על חייה והתנסויותיה האישיות ובעיקר על יחסיה המורכבים, בלשון המעטה, עם אמה הדעתנית, שהשאירה בסין בעל מתעלל ושתי בנות וברחה לארה"ב להתחיל מחדש עם אביה של הסופרת. רקע משפחתי מרתק ועמוס סודות ושקרים שכזה, בשילוב עם הכישרון הסיפורי הלא מבוטל של הסופרת, הניב כמה רבי מכר שזכו גם להצלחה בעברית, כמו "אשת אל המטבח", "מאה החושים הנעלמים" ו"ביתו של מרפא העצמות".

ואז, בשנת 2005, נתקלה טאן בתוך ספר על שנחאי בתצלום משנות ה-20' בו נראו קורטיזנות סיניות צעירות בלבוש ובכיסויי ראש מיוחדים. התלבושת המיוחדת הזכירה לסופרת מייד תמונה ישנה של סבתה, אמה של אמה, אשר הצטלמה בבגדים דומים. התגלית המפתיעה הובילה לפרויקט מחקר וכתיבה בן שבע שנים על חיי הקורטיזנות בשנחאי בשנות ה-20' – מעמד גבוה יחסית בתעשיית המין הסינית, שאליו ככל הנראה השתייכה סבתה לפני שהפכה לפילגשו של איש עשיר, ילדה לו ילדים ואז התאבדה בבליעת אופיום לעיני בתה בת התשע, אמה של הסופרת. הספר "עמק הפלאות" הוא התוצר של תחקיר זה.

כפי שקורה לעתים עם תחקירים רחבי יריעה בנושאים הקרובים ללבו של החוקר, קשה לו לפעמים לוותר על כל פרט, קטן כגדול. התוצאה היא ספר ארוך ועמוס ביותר, בן 556 עמודים, המספר את סיפור חייה של ויולט. ויולט היא נערה צעירה הגדלה בבית קורטיזנות. אמה היא המדאם הלבנה היחידה בשנחאי והיא מגדלת את ביתה כנערה אמריקאית לכל דבר, עד שמגיעה המלחמה וטורפת את חיי הגיבורות. הספר הוא סאגה ארוכה וגדושה שדנה בנושאים רבים, ביניהם יחסי אמהות ובנות, אהבה בין גזעית ובין דורית, משבר זהות, אמנות הציור, תעשיית המין בסין, החיים בבית קורטיזנות ועוד. הכול מתואר בהרחבה ושום פרט לבוש, מזון, ריהוט, נוף וטבע לא נחסך מן הקורא.

התוצאה לפרקים מרתקת ולפרקים מייגעת – מייגעת מאוד. רמת הספר אינה אחידה ומתקבל הרושם שהנושא העיקרי והחשוב ביותר בו, גורלה של נערה צעירה שהופכת מאדם חופשי לסחורה בעולם בו נשים הן לא יותר מרכוש, אובד לעיתים בסבך כל התיאורים, הטרגדיות והאירועים חסרי המזל הפוקדים את שפע הדמויות על פני ארבעים שנה ושלושה דורות.

יחד עם זאת, הפרוזה של טאן קולחת, בהירה וצלולה, ועם מעט סבלנות, ניתן בהחלט לצלוח את כל המסה הזאת של הנייר וליהנות מסיפור טוב ועשיר, בעל ערך מוסף היסטורי וחברתי לא מבוטל.

בשורה התחתונה: שווה קריאה לסבלניים, לחובבי תרבויות זרות ולקוראים בעלי שרירי ידיים חזקים.

עמק הפלאות / אמי טאן, מאנגלית: אמיר צוקרמן, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2015, 556 עמודים. // שירה סובל



כתיבת תגובה