ביקורת ספר: "בית יעקוביאן" מאת עלאא אל-אסוואני

981377אמן גדול ניכר, בין היתר, ביכולתו לברוא עולם שלם המתממש וקורם עור וגידים לנגד עינינו, ומבחינה זו – אין כמו עלאא אל-אסוואני. המרקם החברתי העדין והסבוך, יחסי האנוש המורכבים מאהבה-שנאה, הדרמטיות, הפתיחות וההפכפכות בצורת ההתבטאות המצרית האופיינית – כל אלה מוגשים במנות גורמה משכנעות. הנה, לדוגמה, כמה משפטים המתארים את הווי החיים בבית יעקוביאן (מבנה אמיתי בלב קהיר), שעל גגו נבנו חדרי כביסה מברזל, אשר הפכו עם הזמן מעון ומשכן לדלת העם – בשונה מדירות הפאר שבבניין עצמו: "הילדים מתרוצצים בכל מקום יחפים ועירומים למחצה. הנשים מעבירות את היום בבישולים ובמפגשי רכילות לאור השמש. הן מרבות להתקוטט ולהחליף ביניהן קללות נבזיות ביותר והאשמות פוגעניות, אך עד מהרה משלימות זו עם זו ונעשות לידידות נאמנות כאילו לא אירע דבר, ואף מטביעות נשיקות חמות ומצלצלות האחת על לחייה של רעותה, ולעתים בוכות מהתרגשות ואהבה". הרי לנו, בקליפת אגוז, קהילה תוססת וחיה.

אבל יכולת התיאור המופלאה היא רק הדובדבן שעל היצירה המרתקת הזו. עיקר חשיבותה הוא במראה האכזרית שהיא מציבה אל מול השיטה החברתית-כלכלית-מעמדית שהונהגה במצרים בעשורים האחרונים, הנגועה בשחיתות נוראה ובהתנערות מוחלטת של השלטון מכל אחריות לתושבים. שרירות הלב והנצלנות של נציגי הממסד – למן המשטרה והצבא ועד מועצות מקומיות וכל דרגי המשטר עד "האיש הגדול", והפערים החברתיים המחרידים, שהפכו את רוב רובה של החברה המצרית לחברת עבדים ומשרתים של בעלי ההון, מוצגות במערומיהן מעוררי החלחלה. הייאוש וחוסר הסיכוי של הצעירים להשתלב ולהתפרנס בכבוד מתוארים באופן המאפשר להבין את התהליכים הפוליטיים הכבירים שהתרחשו בשנים האחרונות בשכנתנו הגדולה מדרום – וראוי לזכור שהספר פורסם כמעט עשור לפני המהפכה במצרים, שבה סולק חוסני מובארכ מהשלטון. מבחינת יכולת החדירה אל לב מניעיהן, תשוקותיהן והתנהגותן של הדמויות, אל-אסוואני מזכיר תבשיל משובח של נגיב מחפוז ("סמטה בקהיר"), שצומצם על האש לכדי תמצית מרוכזת ומדויקת.

שרידי "העולם הישן", נושאי הלפיד של התרבות האירופית-קולוניאליסטית, מתוארים בדעיכתם הפיזית והחברתית. "בית יעקוביאן" עתיר תיאורי סקס מכל הסוגים, כולל פדופיליה, אונס, ניצול והטרדות מיניות כדבר שבשגרה, נישואים של מקח וממכר – סקס תמורת כסף ומעמד כלכלי. גם חיי הקהילה ההומוסקסואלית בקהיר מתוארים להפליא, כולל ז'רגון הקהילה, אתרי המפגש והאתגרים להשתלב בחברה מוסלמית ההולכת ומקצינה. לאלה יש משמעות וחשיבות רבה, ואף ניתן לראותם כטענה סוציולוגית מעניינת: הדיכוי המגדרי ואפליית הנשים הם תמרור וסימן לדיכוי הפוליטי והכלכלי של השכבות החלשות בכלל. הנשים הנאלצות להתמסר מינית למעבידים נצלנים כדי לשרוד ולהימלט מחרפת רעב מבטאות באופן סמלי את השפלתה של מצרים בידי בעלי ההון; אבל נוסף על הסמליות, בפן הריאליסטי, יש כאן טענה חשובה על חוסר יכולתן של נשים לזכות בכבוד ובאוטונומיה על גופן וחייהן מבלי היכולת להתפרנס. מעניין גם לראות כיצד ההדתה ההולכת וגוברת והפנייה לאיסלאם הקיצוני הופכת לאלטרנטיבה הכמעט יחידה העומדת בפני המנוצלים והמדוכאים.

גדולתו של הספר היא בכך שמבט העל הרחב והמעמיק שלו נבנה על ידי סיפורים אישים מעוררי הזדהות וחמלה המשתלבים זה בזה סביב הבניין. זהו ספר מענג, חשוב ומחכים כאחד.

"בית יעקוביאן" / עלאא אל-אסוואני, מערבית: ברוריה הורביץ, הוצאת טובי 2016, 240 עמודים. // לאה רודיטי



כתיבת תגובה