ביקורת ספר: ״מדריך לגידול ילד״ מאת אלדר גלאור

מדריך לגידול ילד אלדר גלאור כריכת הספר“יש משהו מטריד בכתיבה דוקומנטרית", מודה אלדר גלאור בנקודה מסוימת בספרו החדש. "קיים מתח מובנה בין המציאות ובין דרישותיה הנוקשות של הפרוזה, ומלבד זאת קיים גם החשש שהפרוזה תגיב ותשנה את המציאות של הכותב." ואכן, קשה לשים את האצבע על מה שהופך את הטון של "מדריך לגידול ילד" למטריד כל כך, אבל לא קשה לומר שהוא שם.

הספר – ספק רומן ספק מסמך דוקומנטרי, בשל נקודות החפיפה הרבות מאוד בין הדמויות לבין חייו האמיתיים של המחבר סביר להניח שדווקא האופציה השנייה היא הנכונה – כתוב בצמצום רב, תוך הקפדה על ציון עובדות יבשות ותיאורים אובייקטיביים ככל הניתן. גם בסצנות קומיות במובהק ניתן לשאוב את ההומור רק בין השורות, כמו את רוב שאר הרגשות המובעים בו. תחושת הרפאים הזו מגובה על ידי היעדרה המוחלט של העלילה, המוחלפת ברצף התרחשויות יומיומיות הנפרשות לאורך תקופה של כשנתיים. הרצף הזה לא מתקדם לשום מקום, ועדיין, בדרך פלא כלשהי, זהו אחד מהמקרים הנדירים בהם חסרונה של הפואנטה לא פוגם בתחושת הסיפוק.

המספר – גלאור, יש להניח – גר עם אשתו ועם בנו במושב אקולוגי בצפון. האם, שעובדת באשקלון, כמעט ולא נוכחת, וכך האב, שעובד בכתיבה וגם ממשיך במו ידיו את עבודת הבנייה התמידית של הבית, מגדל את בנו כמעט לבדו. לכאורה, למעט זירת ההתרחשות יוצאת הדופן, כל המתרחש בספר רגיל לגמרי: הילד הולך לגן, ואז לבית הספר; האב כותב מחזה, המחזה מצונזר; מכינים ארוחת צהריים, אוכלים ארוחת ערב; יוצאים לטיול, הולכים לישון. אבל אצל המספר דבר אינו נעשה על אוטומט. כותרת הספר אמנם אירונית, ומוטלת בספק גם השאלה האם אכן יש דרך אחת אולטימטיבית לגידול ילד – אבל אם יש אחת כזו, גלאור בהחלט מחפש אותה. תוך מבט בוחן על סביבתו הפוליטית, החברתית והאקולוגית, ושאיבת השראה מחיבורו של ז'אן ז'אק רוסו "אמיל, או: על החינוך" (על שמו גם קרא לבנו אמיל), הוא מנסה לפלס את דרכו לנפשו של הילד ולהבין את מסתריה, כדי שבסופו של דבר… אפילו מטרת העל אינה מובנת מאליה, אבל נוכל להתפשר על "יגדל להיות בן אדם טוב".

מבחינה תוכנית מעלה גלאור לא מעט שאלות חינוכיות, ומתעסק הרבה בפוליטיקה (נחשו מאיזה צד של המפה), אבל ראוי להתעכב עוד קצת על סגנונו. בהיעדר עלילה, זהו האלמנט העיקרי שמושך את הקורא הלאה. מסצנת הפתיחה המושלמת מפתה אותנו המקצב הייחודי של גלאור לעמוד הבא, אשר כבר מתחיל לרעוד מעל זרמים תת-קרקעיים עמומים ומאיימים – למשל, אזכורם התמציתי אך הבלתי פוסק של האסונות העולמיים אשר ארעו בתקופת התרחשות הספר, למען בחינת השפעתם על אמיל, הדגשת האבסורד הנובע מהמתח בין צורות קיום שונות או סתם התעללות בקורא. הטון היבש והמהפנט הזה ניחן בעושר משל עצמו, ויחד עם המבנה ובחירת התכנים מעוררי המחלוקת של גלאור, יוצר את אחת היצירות הישראליות המיוחדות והאמיצות של התקופה האחרונה.

מדריך לגידול ילד / אלדר גלאור, הוצאת אפיק 2015, 327 עמודים. // דור בביוף



כתיבת תגובה