ביקורת סרט: ספילברג עושה זאת שנית ברימייק תלת-המימד ל"פארק היורה"

פארק היורה תלת מימד פוסטר הסרטבמלאת עשרים שנה ל"פארק היורה" עולה כעת לאקרנים גירסת תלת מימד לסרט ההרפתקאות הבדיוני המצליח. הסרט, למי שלא מכיר, מגולל את סיפורו של פארק שבו הוקמו לתחייה דינוזאורים ממינים שונים. אל הפארק, שהוקם על ידי מיליונר ומתוחזק בידי טכנאים (בהם סמואל ל' ג'קסון באחת מהופעותיו הקולנועיות הראשונות), מגיעים זוג מדענים (סם ניל ולורה דרן), שני נכדיו של אותו מיליונר ודמויות נוספות (ביניהן מתמטיקאי מטורף ומשעשע בגילומו של ג'ף גולדבלום). עד מהרה הדברים יוצאים משליטה והדינוזאורים מאיימים להרוס את כל הנקרה על דרכם, וכמובן, גם את גיבורי הסרט.

עוד ב-1993 זכה הסרט בשלושה פרסי אוסקר ושלל פרסים נחשבים (כולל פרס הוגו לעיבוד הדרמטי הטוב ביותר של יצירה בדיונית), כך שנקודת הפתיחה לצפייה בסרט נראתה מבטיחה. מכיון שאני נמנית על קומץ בני גילי שמעולם לא צפו בסרט, ניצלתי את ההזדמנות לתיקון מאוחר, או במילים אחרות – נעניתי לבקשתו הנלהבת של בן זוגי ללכת להקרנת עיתונאים. וכך בעוד אנו משרכים דרכנו אל האולם בין ערב רב של גילאים שונים, בעיקר הורים וילדיהם, בני נוער וכמה בני גילנו, התיישבתי באולם בלי יותר מדי ציפיות, כמי שמורגלת באכזבות מסרטי אקשן עתירי אפקטים ומדולדלי עלילה בהם צפיתי בשנים האחרונות. נקודת האור היחידה שהחזיקה אותי עם ציפיית-מה היתה חיבתי לדינוזאורים וזכרון עמום של שפילברג כבמאי גדול, שאת סרטיו אהבתי בילדותי. עד מהרה נוכחתי לגלות כי חיכתה לי הפתעה משמחת.

נתחיל מהשורה התחתונה: "פארק היורה" הוא סרט מעולה לסוגו והצפייה בו בתלת מימד ובתנאים של אולם קולנוע זו חוויה אדירה. כל כך אדירה שאני אומרת: אם אתם חובבי דינוזאורים אל תרשו לעצמכם לפספס את הצפייה בו בגירסת התלת מימד. הסרט מוצלח הן מבחינת העלילה (מרכיב שבדרך כלל מוזנח בסרטים עתירי תקציב ואקשן), וכמובן מבחינת האפקטים המדהימים שמקימים לתחייה על גבי המסך הגדול את הדינוזאורים. אפקטים אלה נחשבו מרהיבים כבר בגרסתו המקורית של הסרט, אולם גרסת התלת מימד מעצימה אותם למקסימום. ב"ויקיפדיה" מצויין שמגזין "אמפייר" ציין את המפגש הראשון בברכיוזאורוס המשוחזר גנטית כ"אחד מרגעי הקסם בתולדות הקולנוע". ואכן, זהו רגע בלתי נשכח גם בצפייה בגירסה החדשה. מסוג הרגעים שאתה שוכח שמדובר בקולנוע, באשלייה על בד, ולרגע, רק לרגע אחד אתה באמת מדמיין איך זה לראות מקרוב ובאמת את היצורים המופלאים האלה.

תלת מימד מהריב. (צילום: באדיבות גלובוס גרופ)

תלת מימד מהריב. (צילום: באדיבות גלובוס גרופ)

עם זאת, הצפייה בסרט גם מעוררת נוסטלגיה לתקופה שבה הסרטים היו, איך לומר, קצת יותר עמוקים מבחינת התכנים שלהם ואולי גם תמימים יותר – התמימות הורגשה בעיקר בסצנות שבהם כיכבו הילדים בסרט. ממרחק השנים הסרט עשוי להרגיש, במיוחד בהתחלה, קצת איטי מדי בעבור הצופה המודרני. לפרקים הרגשתי שיש בו חלקים שמתקדמים לאט ביחס לקצב שבו מתרחשות עלילות של סרטי אקשן היום. כמה דיונים מדעיים ופילוסופיים עשויים להיות מורכבים מדי בעבור צופים צעירים (הסרט מבוסס על ספרו של מייקל קרייטון, שהיה גם רופא ואנתרופולוג, ונטה לבסס את עלילות ספריו על עובדות מדעיות) – לדוגמה ההסברים על האופן שבו שוחזרו הדינוזאורים באמצעות הפקת פרופיל גנטי מדם של הדינוזאורים אשר השתמר בתוך יתושים שנלכדו בענבר. בעיני הסברים אלה היו מרתקים והפכו את הסרט לאמין יותר, מעשיר ומחכים, וכן עוררו שאלות ודיונים מוסריים אודות התערבות האדם בטבע. אולם כאמור, בעבור צופים צעירים או צופים שנולדו אחרי שהסרט המקורי יצא, ההסברים האלה יכולים קצת לשעמם ולמתוח את הסרט לאורך שייראה טיפה ארוך מדי. אך כאמור, צופה שעשוי להשתעמם קלות בהתחלה יקבל "פיצוי" הולם ביותר לסבלנותו כאשר יחזה בדינוזאורים משתוללים על המסך בתלת מימד – שכן קטעי האקשן אמינים ומעוררי מתח ואימה גם היום.

בשורה התחתונה: בניגוד לציפיותיי המוקדמות, נהניתי מכל רגע ואני ממליצה בחום על הסרט גם למי שסבור שסרטי אקשן והרפתקאות אינם בשבילו. הסרט הזה הוא יותר מסרט הרפתקאות – הוא מהנה, חכם ומרהיב, והצפייה בו היא חוויה סוחפת ואף מרגשת ממש. מהבחינה הזו הסרט גם הזכיר לי סדרת סרטי הרפתקאות מהנה ומחכימה בבימוי של שפילברג, היא סדרת סרטי "אינדיאנה ג'ונס". לאחר הצפייה חיפשתי מידע נוסף על הדינוזאורים והתמונות והסצנות המרהיבות מתוכו (בעיקר אלה שבהן הופיעו הדינוזאורים הצמחוניים המקסימים, ארוכי הצוואר) נשארו עמי. במילים אחרות – זה בדיוק מסוג הסרטים שבשבילם קיים הקולנוע, ואם יש הצדקה להוצאה מחודשת של סרט בגירסה תלת מימדית – הרי היא בסרט הזה.

פארק היורה – 3D תלת מימד , Jurassic Park, בימוי: סטיבן שפילברג, 127 דקות, 2013,  מאמר מאת נטעלי.



כתיבת תגובה