ביקורת סרט: "וולברין" מציע בעיקר אכזבה

וולברין פוסטר הסרטבחלונות הגבוהים של הוליווד כבר קלטו את הקטע – סרטים של גיבורי על פשוט מוכרים. אם פעם המגמה הייתה סרטים מבוססי ספרים, היום חוברת הקומיקס היא הכוכבת העולה של תעשיית הסרטים האמריקאית: החל מאיירון מן וחבריו הנוקמים שזכו להצלחה סוערת בקופות, דרך ספיידרמן וסופרמן ועד לטרילוגיית באטמן המופתית. בין כל סרטי הקומיקס הללו מתחבאים להם כמה שעוסקים בחבורת אקס-מן, המגוללים את הרפתקאות חבורת המוטנטים החביבה (או לא, תלוי את מי הם פוגשים). לסדרה זו מתווסף חלק נוסף, "וולברין", שעולה בימים אלו לאקרנים.

בתחילת הסרט, וולברין (בגילומו של יו ג'קמן), אותו מוטנט בעל הטפרים ויכולת הריפוי המיידית, הוא הומלס שזנח את עצמו, תחת אסטרטגיית ה"נמאס-לי-להיות-גיבור-על-תנו-לי-להתבודד-במערה-החשוכה-שלי-ולבכות". אבל לא עוברות סצנות רבות ווולברין יוצא ממחבואו היישר ליפן, בהזמנתו המיוחדת של יאשידה, האדם החזק ביותר במדינה. במקרה, אותו יאשידה היה בעבר חייל יפני בנגסקי בזמן מלחמת העולם השנייה שוולברין הציל מההפצצה הגרעינית. עכשיו, כשיאשידה על ערש דווי, הוא הזמין אותו ליפן כדי להיפרד ממנו.

מובן שמתחת להזמנה החביבה עומד מניע נסתר – יאשידה מעוניין להציע לוולברין שיעביר לו את כוחות העל שלו כדי שלא ימות, ובתמורה הוא ייתן לוולברין את כל מה שהוא אי פעם רצה – להיות בן תמותה רגיל ולהיפטר מקללת חיי הנצח. למרות שההצעה קוסמת לו, וולברין מסרב ויאשידה הולך לעולמו. אם חשבתם שפה זה נגמר, טעות בידיכם – פה זה בדיוק מתחיל. וולברין חש הדרדרות בכוחות שלו והאטה ביכולת הריפוי, ולמרות זאת במהלך הסרט הוא נאלץ להתמודד מול אתגרים לא פשוטים – דמויות מהעבר, סמוראים ואנשי יאקוזה הם רק קצה הקרחון.

אבל משהו חסר. כשצופים בסרט מרגישים שיוצרי הסרט רצו לומר משהו, שנתקע להם על קצה הלשון. מעבר לסצנות האקשן, החרבות והטפרים (המגניבות בזכות עצמן), אין בסרט הרבה תוכן. גם אם הופיעו בו נושאים קצת יותר עמוקים, כמו דילמת חיי הנצח או המאבק בשחיתות, הם נעלמים מעל פני השטח מהר מאוד. במהל הסרט ובסופו התחושה השלטת החמצה – הסרט הציף הרבה חלקים מעניינים, כולל כאלו באישיותו של וולברין, שנשכחו מהר מאוד, וחבל.

נקודה חשוכה נוספת בסרט היא ה"רעים", אותם אנשים שעומדים מולו של וולברין ומנסים לפגוע בו. אפשר להבין שכשיכולת הריפוי של וולברין הואטה, והוא לא התרפא מכדורי אקדח במהירות האופיינית לו, אנשי היאקוזה היוו מתמודדים ראויים מולו. אבל תעשו לי טובה, כשהוא יכול להתרפא תוך רגע מכל פצע, כולל חרב שמוחדרת לו לתוך הגוף ויוצאת מהצד השני? גם אני יכולתי לנצח ככה. איפה הערך המוסף? ועד שעומדת מולו מוטנטית יריבה, היא מבליחה רק לעיתים רחוקות וכמעט ולא מתמודדת מולו פנים מול פנים.

אבל, לא הכול רע. יו ג'קמן משחק את וולברין בצורה פנטסטית ואמינה, ולצידו השחקנים האחרים עושים גם כן עבודה טובה. סצנות האקשן וכוריאוגרפיית הקרבות מרהיבה, בעיקר כשלא מדובר ביריות או מכות רגילות, אלא בחרבות יפניות נוצצות.

בשורה התחתונה: האקשן לבדו לא מצליח להחזיק את כל הסרט ולהפוך אותו מסרט בינוני לסרט המעולה שקיוויתי שהוא יהיה. כל מה שאנחנו נשארים איתו בסופו של דבר הוא רק קרבות מהירים בין חרבות היאקוזה לטפריו של וולברין, מהולים בקצת תרבות יפנית.

וולברין בתלת מימד 3D / The Wolverine, בימוי: ג'יימס מנגולד, כתוביות מאנגלית, 2013, 126 דקות. מאמר מאת מתן עבודי.



2 תגובות

  1. ברור שזה מאכזב… זה סרט!!
    זה צריך להיות תמונה. אתה לא יכול לאכזב תמונה!!!!

    • אני הכי התאכזבתי בגלל שהוא מאבד את הכוחות לתמיד…כל הסיפור המיוחד שלו זה שהוא על הכוחות האלה וזה מה שמאפיין אותו….התאכזבתי מאוד

כתיבת תגובה