ביקורת סרט: עד כמה מפחיד "מי מפחד מהזאב הרע"?

מי מפחד מהזאב הרע פוסטר הסרט big bad wolves"מי מפחד מהזאב הרע" הוא סרט ישראלי לא אופייני. אמנם הוא ממשיך את ההצלחה המפתיעה של הקולנוע הישראלי בחו"ל, וזכה לביקורות מהממות ולהפצה מסחרית גם מחוץ לארצנו הקטנטונת, אבל הוא לא קשור… לישראל. אין פה ביקורת חברתית, הצבה אמיצה של מראה מול פנינו הכעורות, קינה על המצב הכלכלי. במרכז העלילה עומד סיפור פסיכי שייראה הגיוני אולי מול האלימות הקיצונית שאפשרית בארצות הברית, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אבל תלוש ולא אמין בישראל. וחוץ מזה, הוא עשוי ממש טוב.

אבל אולי זה דווקא נחמד, להשתחרר מהנטל הפוליטי הזה, לטובת כבדות עלילתית גרידא. אחרי הכול, רוב הסרט מורכב מסצנות עינויים של פסיכופת אכזרי, או לפחות אחד החשוד ככזה. השם שלו הוא דרור (רותם קינן), והוא חטף ילדות קטנות, התעלל בהן קשות, אנס אותן וערף את ראשן. הסצנה בסרט בה מסופרים הדברים שעשה לקורבנותיו – בלי שום דימוי ויזואלי – גרמה ללא מעט צופים לנוע באי נוחות במקומותיהם.

לאחר שדרור נחקר באלימות על ידי המשטרה והסרטון של החקירה עולה ליוטיוב, הוא משוחרר ממעצר. אלא שהשוטר מיקי (ליאור אשכנזי) חוטף אותו כדי להמשיך את החקירה באופן פרטי ולא חוקי, ומסלולו מצטלב עם זה של גידי (צחי גראד), אביה של אחת הילדות שנרצחו, שמעוניין לדעת איפה קבור הראש של הבת שלו. האבא, כמובן, רחוק משפיות ומסוגל להפעיל הרבה מאוד אלימות כדי לקבל את מבוקשו.

מי מפחד 2כבר מההתחלה ברור שהצפייה בסרט עומדת להיות מלחיצה ואינטנסיבית, ושהפסקות מנוחה לא הולכות להינתן. המוטיבים המרכזיים הם לוקיישנים אפלים ומפחידים, פסקול שרובו כלי מיתר שיוצאו אתכם מדעתכם (בביצוע תזמורת המטרופוליטן של לונדון) ואלימות. הסרט אמנם מבוים יפה ונראה שהוא לוקח את הזמן שלו, אבל הוא לא באמת מפספס שום הזדמנות למתוח את הצופה עוד קצת יותר, עד כדי ברכיים רועדות ממש. ראוי לציין, עם זאת, שהוא לא כבד לחלוטין: ישנן הבלחות מבורכות של הומור שמשבחות אותו במידה גדולה.

בניגוד לנרמז מהטריילר, יש בסרט קצת יותר מרק עינויים. לא ברור מי הדמויות הטובות ומי הרעות, על מי ניתן לסמוך ועל מי לא, וכמובן, אם החשוד המעונה שלנו באמת אשם או לא. צוות השחקנים המשובח עושה את עבודתו נאמנה בכל הקשור להדגשת אווירת חוסר הודאות הזו, וחוץ מזה, הליהוק שלו הוא לא פחות מגאוני. אין לדעת מתי צחי גראד יכול להתפוצץ פתאום, אם ליאור אשכנזי סימפתי או לא ואם רותם קינן אשם או לא. חוסר הודאות הזה פשוט מענג.

מי מפחדועכשיו לחלק הכי מעניין בביקורת: עד כמה הוא גרפי? ביקורות אחרות קצת הפריזו בנושא הזה: דורון פישלר, למשל, כתב עליו שהוא "אחד מסרטי המתח והזוועה הכי אפקטיביים, ברוטליים ועוכרי שלווה שראיתי." אפקטיבי ועוכר שלווה הוא בהחלט – צפו לרעידות בכל הגוף ולתחושת מתח מאיימת ברמות קיצוניות לאורך כל הזמן ההקרנה. אבל ברוטלי? כן, אכן נעשה שימוש במבער שסוגר את הטריילר, וכן, המצלמה לא מוסטת לפניהם המיוסרות של השחקנים ברגעים עם הבשר, תרתי משמע (והם נראים אמינים למדי). אבל כמישהו פחדן למדי שנמנע מצפייה בסלאשרים, אני יכול להעיד שלא עצמתי עיניים. רק לקראת סוף הסרט ישנה סצנה אחת לא מפחידה מאוד בה מעורב הלהביור, ועוד אחת עם מסור שיניים חלוד. האחרונה, יש להודות, גרפית ברמות קיצוניות. אבל שוב, לא האלימות היא שהופכת את הסרט לכל כך אינטנסיבי, אלא האפשרות שלה. האיום המתמיד שהנה עוד רגע תקרה זוועה, חוסר הוודאות לגבי ההמשך, הוא האחראי לכך. זה אמנם הסרט הכי מלחיץ שאני ראיתי, יש להודות, אבל רפרטואר הצפייה שלי בז'אנר מצומצם ביותר.

בנוגע לסיום, הוא היה מעט פתוח מדי: אמנם סיפק את התשובה החיונית לעלילת הסרט, אבל היה נחמד לו הייתה נזרקת לנו עוד עצם אחת או שתיים. לא שתצאו מהאולם מאוכזבים.

בשורה התחתונה: "מי מפחד מהזאב הרע" מבוים טוב, מלוהק באופן גאוני, משוחק מעולה וכתוב לא רע בכלל, אבל הנקודה הכי בולטת בו היא המתח המטורף: הוא לא מפספס שום הזדמנות להלחיץ ולמתוח אתכם עד לרמות קיצוניות ממש. לא מומלץ לצופים בעלי לב חלש או לנוער מתחת לגיל שבע עשרה. תענוג לצופים שיודעים ליהנות ממותחן מוצלח ביותר.

מי מפחד מהזאב הרע / Big Bad Wolves, בימוי: אהרון קשלס ונבות פפושדו, ישראל 2013, 110 דקות. דובר עברית, כתוביות באנגלית.



כתיבת תגובה