ביקורת סרט: "ג'ובס" מרתק, למרות הויתורים ההכרחיים

ג'ובס פוסטר הסרט סטיב jobsהיום אין מי שלא שמע על האייפון. אותו טלפון חכם מבוסס מגע, ראשון מסוגו בעולם, שסימן את התחלתה של תעשיית הסמארטפונים המשגשגת. היום אין מי שלא שמע על האייפד. אותו טאבלט מדהים, שהיווה אבן דרך בתעשיית הטאבלטים והפך את הטאבלט למוצר כה פופולרי. וכמובן, היום אין מי שלא שמע על המחשב האישי. אותה קופסה שמאפשרת לנו לעשות כמעט כל מה שנרצה, שכבר קשה לנו לחשוב מה היינו עושים בלעדיה, או אפילו לדבר על להתנתק ממנה.

מה המשותף לכל אלה? אדם אחד, איש חזון, שהפך כל אחד מהמוצרים הללו, ועוד רבים אחרים, לניצוץ שהצית את השריפה הטכנולוגית האדירה שנמשכת גם היום. שמו של אותו אדם: סטיב ג'ובס.

ג'ובס היה מהפכן. הוא חולל רעידות אדמה בעולם הטכנולוגיה כמו שאף אדם אחר לא עשה. הוא המציא מוצרים שאנשים לא ידעו שהם צריכים, ובכך פתח עולמות חדשים ומדהימים, עד למותו לפני כמעט שנתיים. מאז פטירתו, הספיקה לצאת עליו ביוגרפיה מאת וולטר אייזקסון (שנכתבה בשיתופו) וכעת מגיע לאקרנים גם סרט ראשון על חייו – "ג'ובס". "ג'ובס" מתיימר לסקור את חייו של סטיב ג'ובס, ולנסות ולהראות לנו, הצופים, קצת ממאחורי הקלעים של היזם.

סיפור חייו של סטיב ג'ובס מרתק ורצוף אירועים, החל מילדותו במשפחה מאמצת ונשירתו מהקולג', וכלה בהפיכתו לאחד היזמים והאנשים המשפיעים ביותר בעולם הטכנולוגיה. תוסיפו לכל זה עליות ומורדות רבות, הצלחות וכישלונות, כולל פיטורים מהחברה אותה ייסד, וקיבלתם פער אדיר. את רצף האירועים שבין לבין, את הפער הגדול הזה, מנסה הסרט "ג'ובס" למלא.

"ג'ובס" מכוון מההתחלה לתיאור אישיותו של סטיב ג'ובס והתהליך שהוא עבר בחייו, וזה ללא ספק הכיוון הנכון. לצד התכונות הטובות והיצירתיות האדירה שלו, במהלך השנים שמענו גם ביקורת רבה על האישיות הבעייתית שלו. שמענו על חוסר היכולת לעבוד עם אנשים, על פרפקציוניזם קיצוני, ועל עוד שלל סיפורים ש"ג'ובס", למרבה המזל, לא מפחד לספר.

כמו כל סרט ביוגרפי, גם "ג'ובס" מתמודד מול בעיית הזמן – כשמנסים לספר סיפור חיים של אדם, חייבים לבצע כמה חיתוכים בבשר החי, כי בסופו של דבר אי אפשר להשאיר את הקהל מול הסרט עד השעות הקטנות של הלילה. הפעם הוויתורים ניכרים במיוחד, והוויתור המשמעותי ביותר שמבצעים יוצרי הסרט הוא ההחלטה לקטוע את העלילה זמן קצר לאחר חזרתו של ג'ובס לאפל (לאחר פיטוריו). לא תמצאו בסרט שום התייחסות לאייפון או לאייפד, וכמעט בקושי לאייפוד.

הוויתור הזה יכול להיראות מוזר, בהתחשב בעובדה שאלו מוצרים שעזרו לאפל לפרוץ לקהל רחב בהרבה, אבל במבט שני מדובר בהחלטה טובה – חשוב להבין שמדובר בסרט על חייו של סטיב ג'ובס, ולא על חייהם של המוצרים שלו. מצד שני, לוויתורים האלו יש גם מחיר גדול: במהלך הסרט אנחנו מקבלים תמונה חלקית בלבד של דמותו ושל האירועים שעיצבו את חייו. דוגמה בולטת לכך היא סיפור ההתבגרות של ג'ובס, שמוצג בסרט במהירות וללא עיכובים מיותרים. בהמשך, הוויתור הזה יוצר חורים קטנים-גדולים בהבנת האישיות של ג'ובס.

לצערנו, זה מחיר שכל סרט ביוגרפי שיוצא לקולנוע צריך לשלם, ואנחנו נותרים בסוף הסרט עם טעם של עוד, טעם שכנראה ייאלץ אותנו לפנות לביוגרפיה שכתב אייזקסון.

בשורה התחתונה, הסרט מצליח להעביר את חייו של ג'ובס באופן נהדר למסך הגדול, גם אם נעשו וויתורים לא קטנים – הוא מחדד צדדים באישיות של אדם שעיצב חלק גדול מחיינו. קשה להישאר אדישים אל מול עלילת הסרט, וכמובן אל הליהוק המעולה שנעשה לו, בניצוחו של אשטון קוצ'ר בביצוע פנטסטי ואמין במיוחד לדמותו של ג'ובס. אל תפספסו.

"ג'ובס", בימוי: ג'ושוע מייקל שטרן, כתוביות מאנגלית, 2013, 122 דקות. מאמר מאת מתן עבודי.

 



כתיבת תגובה