ביקורת סרט: "הנוער" אוצר בחובו ביצועי משחק מהמרהיבים ביותר שנראו בקולנוע הישראלי

הנוער פוסטר הסרט youth"הנוער הזה אבוד" – בשלוש המילים האלו מסתיים הראיון עם במאי הסרט תום שובל, אשר נשלח לעיתונאים כדי להעניק רקע נוסף על הסרט. מילים אופטימיות מאוד, יש לציין; אבל הנחרצות וההגזמה האלו הן רק חלק מההתלהבות המפוסלת של היוצרים בראיונות עבור העיתונות. תשאלו כל הורה, הרי, והוא יגיד לכם שגם אם זה נכון, הילד שלו ממש לא כזה. תשאלו כל נער או נערה, והם יגידו לכם שהדברים הם ממש לא כפי שהם נראים, אבל שכן, הצעירים מסוגלים להיות ילדים מאוד, מאוד רעים.

במרכז הסרט זוג אחים, האחד תלמיד תיכון והשני חייל ביחידה קרבית, אשר משפחתם נקלעה למצב כלכלי בעייתי. כדי להוציא את עצמם מהבוץ, השניים רוקחים תוכנית מעוותת: חטיפה של ילדה עשירה מבית הספר של האח הצעיר לשם בקשת כופר עליה. כמובן, אי אפשר להשתמש במילה "חטיפה" בסרטים מבלי להזכיר במשפט הבא שהיא משתבשת, ואכן, גם הסרט הזה מראה מדגים בדיוק איך לא לבצע חטיפה.

"הנוער", סרט הביכורים המצופה של שובל, ממשיך גם הוא את גל האלימות בקולנוע הישראלי, אבל בניגוד ל"מי מפחד מהזאב הרע" למשל, אינו מנתק אותה מהקשר חברתי. להפך: המסר העיקרי של שובל נוגע לייאושו של מעמד הביניים, "העניים החדשים", ובעצם מפנה אצבע מאשימה כלפי… ובכן, לא ברור בדיוק כלפי מי, אבל היי, סרט שמוחה על מצבו של מעמד הביניים! גם אומנותי וגם בועט! וחוץ מזה, כשנשאל בראיון על התמקדותו של הסרט בנושא פנימי של החברה הישראלית ולא בנושא השחוק של יחסי יהודים-ערבים, שובל מיהר למחות. כי מה, יצטייר כשטחי ומתעלם? איזה מין יוצר יהיה אם לא ימחה נגד הכיבוש הארור בכל הזדמנות אפשרית, גם כשהוא לא רלוונטי לנושא?

המשפחה גרה בבניין דירות בפתח תקווה, מטבחה משופץ, ובגדול, אי אפשר להגדיר אותם "עניים". מטרת הבמאי הייתה להדגים את מצבה דרך הפרטים הקטנים, אמנם, והיא באמת מעודנת ויפה, אבל הביצוע שלה יותר מדי מעודן. בכלל, בעיה חוזרת בסרט היא נימוקים עדינים מדי של מעשים: כשמעדנים יותר מדי את הרמיזות, הן הופכות בסופו של דבר להיות בלתי מובחנות. וכך התפניות היפות של הסרט והעובדה שברוב המקרים הוא סותם את החורים הפוטנציאליים מיטשטשות מעט, וחבל.

בניגוד לעדינות המוגזמת הזו, עדינות בטוב-טעם ניכרת בשינוי הסגנון של הסרט, המזגזג בין סרט התבגרות, יצירת מחאה ומותחן פשע. לאורך כולו מאוזנים רגעים של איבה כלפי הדמויות הראשיות ברגעים של חיבה ואמפתיה, מתח מתובל בהומור ופשע מחריד נמזג אל המציאות היומיומית המוכרת לנו. "הנוער" מצטיין בהיותו אמין לגמרי למציאות, כראוי לסרטים מסוגו. התפאורה, הטקסטים, הבימוי, היעדרו הכמעט מוחלט של פס הקול, כולם אמיתיים כל כך שהם יוצרים אינטימיות מפתיעה בין הסרט ובין הצופים. זהו היתרון העיקרי שהופך סרטי אינדי למה שהם.

באדיבות סרטי יונייטד קינג

באדיבות סרטי יונייטד קינג

אבל האוצר האמיתי של הסרט, מה שהופך אותו מסתם עוד סרט ליצירה שכדאי מאוד לצפות בה, הוא השחקנים. את זוג האחים מגלמים התאומים הזהים דוד ואיתן קוניו, שנבחרו בסופו של תהליך ליהוק שארך שנה. לא היה להם אמנם שום ניסיון במשחק, והם היו צריכים לקחת סדנאות משחק אינטנסיביות ולחולל שינויים גם במראם החיצוני כדי להתאים לדמויותיהם, אבל הם פשוט… אין מילים לתאר אותם. כדי להדגיש עד כמה הם טובים, אשתמש בסופרלטיב גדול למדי: ביצועי המשחק של האחים קוניו הם מבין הטובים ביותר שראיתי בקולנוע הישראלי, וכנראה גם מבין ביצועי המשחק הטובים ביותר שראיתי בקולנוע בכלל. הכימיה ביניהם ממגנטת, ההופעה שלהם מלאה בחשמל. התקשורת הטלפתית ביניהם כאחים במציאות, ההתאמה המושלמת לתפקיד, הביצועים הריאליסטיים והמדויקים שלהם… וואו. אין מילה אחרת. גם גיטה אמילי הצעירה והיפה מועכת את הלב בתפקיד הנחטפת, ושאר חברי הקאסט המבוגרים רחוקים אף הם מלאכזב.

לצד הערכת ביצועיו כשלעצמו, ראוי להחמיא לסרט – קו-פרודוקציה ישראלית-גרמנית בהפקת גרינפרודקשנס – גם על ההישגים הנאים אליהם הגיע. בפסטיבל ירושלים האחרון גרף שלושה פרסים: פרס הסרט העלילתי הטוב ביותר, פרס השחקן הטוב ביותר שזכו בו יחדיו האחים קוניו (כמובן), ופרס העריכה. הוא הוקרן בכמה וכמה פסטיבלים בחו"ל, וזכה לביקורות נלהבות מחוץ לארצנו הקטנטונת; בפסטיבל הקולנוע טאיפיי בייוואן זכה בפרס הראשון בתחרות הThe International New Talent Competition, העומד על סך 20,000 דולר. והכי חשוב, הוא זכה להפצה עולמית בסוכנות The Match Factory (שטיפלה ב"עג'מי" וב"ואלס עם באשיר"). מרשים ביותר.

בשורה התחתונה: "הנוער" אמנם מבוים יפה מאוד, אבל לא תואם את הציפיות הגבוהות ממנו. הדבר יוצא הדופן היחיד בו הוא הופעות המשחק של הקאסט, ובראשו האחים קוניו המחשמלים. רק בשבילם, לכו לראות את הסרט.

הנוער / Youth, בימוי: תום שובל, ישראל 2013.



כתיבת תגובה