ביקורת סרט: "בעיניים של מייזי"

MASYS EYES poster_2.indd"בעיניים של מייזי" (What Maisie Knew) לוקח על עצמו אתגר לא פשוט. מדובר בעיבוד קולנועי לספרו הקלאסי של הנרי ג'יימס מ1897, אבל הנקודה הבעייתית היא שהספר הצליח בזמנו בגלל החדשנות והתעוזה שלו: במרכזו עומדת ילדה בת חמש בשם מייזי, שנקרעת בין הוריה המסוכסכים שנמצאים בתהליכי גירושים ודי מזניחים אותה. בינתיים כל אחד מההורים מכיר בן זוג חדש, ובסופו של דבר יוצא שמייזי גדלה בידיהם, ולא בחיקם של הוריה הביולוגיים. כיום העלילה הזו לא נראית כל כך פסיכית כמו שנדמתה בזמנו, ועולה השאלה האם הוא בכלל רלוונטי לזמננו אנו. התשובה היא כן, אבל זה בעיקר בזכות העשייה הנפלאה של הסרט, ולא בזכות התמה שלו.

כל השחקנים נותנים הופעות מצוינות: ג'וליאן מור (כבר בת 52, לא שהייתם מנחשים) וסטיב קוגן בתור ההורים הביולוגיים, אלכסנדר סקארסגראד הנאה (שאימץ לעצמו שפת גוף חסרת ביטחון אמינה להפליא) בתור החבר של האמא, ג'ואנה ונדרהאם המקסימה בתור החברה של האבא, וכמובן אונטה אפריל בתפקיד מייזי. כדאי להתעכב רגע נוסף על אפריל: על אף גילה הצעיר, מדובר בשחקנית מעולה ורגישה. דמותה, אמנם, כמו יתר הדמויות, סובלת קלות מסטריאוטיפיזציה קולנועית – לא הגיוני שילדה בגיל הזה, לא משנה כמה טובה, לא תתפרץ בבכי או בהתקפי זעם אף פעם – אבל היא מאפשרת לה להיות מקסימה ולתפוס את הפוקוס כשצריך, ולפנות את המגרש לדמויות האחרות כשצריך. בלא מעט רגעים היא פשוט מסתכלת בפרצוף תמים וכובש באחד מהמבוגרים ונותנת לו בשלווה לעבור תהליך הבנה נפשי כלשהו, אבל אפילו בהם היא מצוינת.

בנוסף על עיגול הפינות הזה, הסוף צפוי עד כאב, כל כך צפוי שכמעט מפתיע שהוא באמת התממש כך, אבל הסרט כל כך מתוק לכל אורכו שזה נסלח. הבימוי עדין ומוצלח, מקומות ההתרחשות יפהפיים (כמו גם השחקנים) והתסריט חמוד. יש בו רגעים קיטשיים ורגעים הומוריסטיים, אבל החלק הכי טוב בו הוא שהוא ממעיט במשפטי שנינות מהונדסים שנהוג לתחוב בפיהם של ילדים בקולנוע. מייזי חמודה ורגישה, אבל היא לא גאונה שפולטת כל סצנה שנייה משפט שיגרום לכם להתמוגג מחוכמת הילדים שלה.

בשורה התחתונה: "בעיניים של מייזי" אמנם מעט סטריאוטיפי, אבל משחק נפלא ובימוי מעולה הופכים אותו ליפהפה. סרט עם לב ועם יופי.

בעיניים של מייזי / What Maisie Knew, בימוי: סקוט מק'גיהי, דיוויד סיגל, ארה"ב 2012, 99 דקות.



כתיבת תגובה