ביקורת סרט: "אפסטרים קולור" קוטף את תואר סרט השנה

אפסטרים קולור פוסטר הסרט upstream color posterיש הרבה מה לומר על "אפסטרים קולור", אבל נתחיל במילה האחת שמצליחה לתמצת את כל היצירה כולה: וואו.

השם שיין קארות' (יליד 1972) אינו זר לחובבים רציניים של קולנוע. ב2004 הוא הדהים את פסטיבל סאנדנס האמריקאי לסרטים עצמאיים עם סרטו הראשון "פריימר". "פריימר" כונה "הסרט החכם ביותר על מסע בזמן שנעשה אי פעם" על ידי רבים, ובכתיבת התסריט נראה שקארות' השתמש בידע שלו כמתמטיקאי כדי להגיש לצופה עולם שלם של הסברים טכניים קשים לעיכול שמעניקים יתר אמינות למהלך העלילה. אבל האם יש בו איכויות שגם מי שלא הבין את הסרט – וכמעט בלתי אפשרי להבין אותו אחרי צפייה אחת – יכול להעריך? התשובה היא לא. למעשה, בכלל לא הבנתי את ההתלהבות ממה שנראה בעיני כסרט עשוי רע, לא מעניין ולא מובן.

אבל זה בסדר, כי בין "פריימר" ל"אפסטרים קולור" (נס שהוא עולה לאקרנים בישראל) ניצבים תשע שנים ומרחק עצום שלא ניתן למדידה. "אפסטרים קולור" עורר התרגשות אמיתית בחוגי הקולנוע, והפעם אחת מוצדקת. התגובה הרווחת אחרי הצפייה בו היא "מה לעזאזל ראיתי הרגע?", ואליה נלווה בדרך כלל הלם. אם היה לכם קשה לעכל את "מנועים קדושים", פה יהיה לכם קשה פי עשרה. אבל אי אפשר להכחיש שהוא מציע חוויה סינמטית נדירה, צילום יפהפה, בימוי מקורי ופסקול מופלא כל כך שלראשונה בתולדות פסטיבל סאנדנס הוחלט להעניק (לו) פרס מיוחד עבור עיצוב פסקול. מבחינת תסריט, מדובר בסרט מורכב מאוד, אך חווית הצפייה הכוללת שהוא מציע חזקה כל כך שגם אם נגלה לכם את כל העלילה זה עדיין לא יהרוס לכם. ובכל זאת, היא תהיה חזקה יותר אם תבואו עם ידע קודם מועט יותר, ולכן נגיד רק שהסרט מתמקד בסם מסתורי שגורם לתופעות מוזרות, בקשר בין שני נאהבים נוירוטים למדי שחשים משיכה בלתי מוסברת האחד לשני, בחזירים, בתולעים ובסמפולי קולות. תמתית, הוא עוסק בקשרים בין-אישיים בין קבוצות קטנות של אנשים (דיאדה ומעלה), בקשרים בין כל האנושות ואולי בין כל היצורים החיים, במעגליות ובשבירת מעגלים, בעולם הסאונד, ביצירה ובקפיטליסטיות החזירית – לא נפרט על הנושאים כדי לא להרוס לכם את הצפייה (ואל תקראו תקצירים אחרים, הם נותנים ספוילרים).

אפסטרים קולור מתוך הסרטקשה מאוד להבין את הסרט. וב"מאוד" הכוונה היא עד כדי כך שמבקרי קולנוע שלא רצו להודות שהם לא מצליחים להבין במה הם צפו כתבו עליו שהוא שייך לסוג של "יצירות מורכבות להפליא שאינן זקוקות למשענת של עלילה", ובכך ביטלו את העלילה המחושבת והמקורית שלו. מצד שני, אפשר להבין אותם: "אפסטרים קולור" הוא סרט תובעני ביותר. אם תיקחו על עצמכם את הפרויקט הזה, תיאלצו לצפות בו בפעם הראשונה ולהבין מעט מאוד, לדבר עליו עם אחרים ולקרוא ניתוחים שלו ברשת (ויש לא מעט כאלה) – ואז לצפות בו בפעם השנייה. אם תשמרו על ריכוז, בנקודה הזו כבר תבינו כמעט הכול. לא לכולם יש ראש להשקיע חמש שעות בהבנה של הסרט הכי עילאי ומתנשא שנעשה אי פעם; אבל בפני אלו שכן מוכנים לכך, ייפתח עולם רחב ומדהים של קולנוע מזן חדש לגמרי.

קארות' הופך בסרטו השני את הקולנוע לשירה. היא כתובה יפהפה, אבל היא מורכבת הרבה יותר מהרגיל וצריך לקרוא אותה כמה פעמים כדי להבינה. ובנוסף, היא כל כולה של היוצר: את הסרט הזה קארות' ביים, הפיק, כתב, הלחין, צילם, ערך וכיכב באחד משני תפקידיו הראשיים, לצד איימי סימס המהממת (והוא אפילו נראה טוב!). את הכול הוא עושה לתפארת. התוצאה המופלאה משלבת בין חוכמה ותחכום שמעורר גירוי אינטלקטואלי לבין עוצמות רגשיות גבוהות לאורך כל זמן ההקרנה, הנתמכות בפסקול האפקטיבי של הסרט. היינו קוראים לו "יצירת מופת", אבל אי אפשר באמת לחקות יצירה שנשענת כולה על הגאונות של היוצר שלה. הכי הרבה, המסר לצופים היוצרים הוא ללכת עד הסוף וללא פחד עם האמת האומנותית שלהם.

אתם יודעים מה? בעצם, אין כל כך הרבה מה לומר על הסרט. צריך להיות לא שפוי במידת מה כדי לברוא יצירה כזאת. הצפייה בו היא כמו מעבר גבול אל תוך חלום יפהפה ומורכב של מישהו אחר: אין דרך לתאר אותה במילים. אז רק נאמר שמדובר בסרט חכם, יפהפה, מורכב, אווירתי, מרגש ופורץ דרך, תובעני אך מתגמל, סרט גדול אמיתי ומיוחד במינו. לא, הוא ממש לא קל. כן, יכול להיות שהתגובה הראשונית שלכם תהיה תחושת תסכול ואף שנאה כלפיו. אבל אם אתם חושבים שאתם יכולים לעמוד בזה, מצפה לכם חוויה קולנועית שאי אפשר לתאר במילים.

אפסטרים קולור / Upstream Color, בימוי: שן קארות', ארה"ב 2013, 96 דקות. נ.ב. 1. לאחר הצפייה בסרט מומלץ לקרוא את המאמר הבא. 2. קארות' כבר עובד על סרטו הבא, שייקרא "אוקיינוס מודרני" – יש למה לצפות.



כתיבת תגובה