ביקורת סרט: "נאהבים מחוץ לחוק" יפהפה ורומנטי להפליא

נאהבים מחוץ לחוק פוסטר הסרטקצת יותר משבוע לאחר עליית "נאהבים מחוץ לחוק" לאקרנים בארץ, אולם ההקרנה בקולנוע פופולארי במרכז נותר ריק גם כשמתחילות הפרסומות. עם תחילת הטריילרים מצטרפים זוג וחצי בגיל הזהב וצמד נערות צעירות שכנראה נכנסו לסרט הלא נכון. האורות כבים סופית והאולם הריק מאפיל. על המסך מופיעה כתובית: "זה קרה בטקסס" (שכעת מעלה גם בזקנים את התהייה שמא נכנסו לסרט הלא נכון). מכאן והלאה, בגבולות ישראל לפחות, יש לנו את ההצדקה לחוש כאילו גילינו פנינה אבודה.

על הנייר, לא ברור למה "נאהבים מחוץ לחוק" לא ממש הצליח בישראל. יש לו תרגום עברי קיטשי ואיום; קאסט מבטיח; תקציר שמרמז על עלילת אקשן סוחפת, ועוד באמריקה של שנות השבעים. כמובן שהתמונה שנבנית מהנתונים האלה שונה לחלוטין מהאופי האמיתי של הסרט, אבל עדיין, יש לקוות שהאנשים שהיו נכנסים לסרט עם ציפיות מוטעות היו לפחות מספיק רגישים כדי ליהנות ממה שיקבלו באמת.

נאהבים 2מדובר בסוג של פילם נואר מעורבב יחד עם מערבון לירי, שמצד אחד מעוגן בזמן ובמקום – טקסס, ארה"ב, שנות השבעים – ומצד שני לא בדיוק מחובר לגמרי למציאות – הכתובית "זה קרה בטקסס" שמוסיפה לכל העניין נופך מיתי, או התלבושות שנלקחו מתקופת זמן מוקדמת הרבה יותר מהסבנטיז. במרכזו זוג אוהבים-עבריינים, "רומיאו ויוליה של שודדי הבנקים", בגילומם של רוני מארה ("נערה עם קעקוע דרקון") וקייסי אפלק ("אושן 11"). במהלך מעשה שוד שהשתבש, הבחורה יורה בשוטר והזוג נתפס. הגבר לוקח את כל האשמה על עצמו ונכנס ל25 שנים בכלא, בעוד הבחורה משוחררת, בין היתר מפני שהיא בהיריון. בינתיים היא מספיקה ללדת, מגדלת את בתם ומחכה לשובו. והוא, אחרי כמה ניסיונות כושלים, מצליח סוף סוף לברוח, ועכשיו צריך להגיע אליה.

צלע נוספת שנכנסת מאוד בעדינות לסיפור והופכת אותו למעין משולש אהבה היא השוטר שנורה, בגילומו של בן פוסטר (המשעשע עם שפם), שנשאר בסביבתה של הבחורה. המניעים לכך מעורבים: הוא מקיים את המצווה הנוצרית למחילה מצד אחד; מחזר אחריה קלות מצד שני; ורוצה לתפוס את בעלה לכשיגיע אליה מצד שלישי.

נאהבים 1דיוויד לאורי, במאי הסרט (שגם עובד כעורך, ואת עבודתו האחרונה והמצוינת בתפקיד הזה, "אפסטרים קולור", ניתן לראות כעת על המסך הגדול גם בישראל), אמר בריאיון כי לקח השראה ממספר מקורות, מביניהם נמנים הסופרים קורמאק מקארתי וויליאם פוקנר, סרטיו של רוברט אלטמן משנות השבעים ומוזיקת הפולק. כל המקורות האלה ניכרים בהחלט בסרט, שנותן תחושה הומאז'ית כבדה אבל גם משאיר מקום לאופי העצמאי שלו.

"נאהבים מחוץ לחוק" – או Ain't Them Bodies Saints, במקור (שם מוזר וחסר משמעות, שהשמועה טוענת שנלקח משיר קאנטרי ישן) – הוא סרט מאוד אפל, מהורהר, איטי, ויותר מכל – רומנטי. אוהו, כמה שהוא רומנטי. הצגת סיפור האהבה והקשר העמוק בין הגיבורים מתעלמת מכך ששניהם שודדי בנקים מבוקשים;  מכתביו אליה מהכלא מוקראים בקול בעודו כותב אותם; קולות פצפוץ האדמה תחת מגפי הבוקרים הכבדים מלווים מוזיקת פולק וקאנטרי נהדרת. השוטים הרחבים והיפהפיים של המרחבים האמריקאים המהממים עוצרי נשימה, ובכלל, כל שוט ושוט פה מכשף. רבות מהסצנות צולמו בזמן המסתורי שלפני השקיעה או אחרי הזריחה, זמן שיש בו צל של רובד לא-מציאותי. וגם בסצנות שצולמו ביום, הצמצמים נסגרו כדי לשמור על האווירה. ואין מה להגיד, זה לגמרי הצליח. לגמרי. הצפייה בסרט היא פשוט תענוג צרוף, והצופה גם מודע לכך במהלכה, לא רק אחרי שהיא הסתיימה. ויזואלית, הוא היצירה הכי מענגת שנראתה על המסכים זה זמן רב, והמשחק המעודן של הקאסט המעולה מוסיף לכך.

נאהבים מחוץ לחוק מתוך הסרטהצד החלש של הסרט הוא העלילה, שלא ניתן אמנם להגיד עליה שהיא לא קיימת או שהיא איטית באופן קיצוני, אלא שהיא פשוט מושתקת בכוונה כדי שלא תתפוס את הפוקוס. גם ברגעי השיא המותחים לא מורגש מתח; הדברים פשוט קורים, מתקדמים לעבר נקודה לא ידועה בקצב מכושף ובטוח בעצמו, בלי שלאף אחד (כולל הדמויות) תהיה שליטה עליהם, ולכן מוטב להתענג מאיכותם הויזואלית ולא להתרגש מהם באמת. זה אמנם לא פוגע בסרט, אבל אולי קצת יותר הידוק בתסריט היה מוסיף לתוצאה הסופית.

בשורה התחתונה: שילוב רומנטי של פילם-נואר ומערבון לירי אמריקאי בצבעי דמדומים משכרים, עם צילומים יפהפיים, בימוי מעודן ואווירה מהממת ועוצמתית, בטון מלנכולי למדי, ספוג הרהורים וחלומות בהקיץ על אהבה, אובדן וכמיהה. מומלץ בחום – ועדיף על המסך הגדול, לפני שהוא יורד ממנו.

נאהבים מחוץ לחוק / Ain't Them Bodies Saints, במאי: דיוויד לאורי, ארה"ב 2013, 96 דקות.



כתיבת תגובה