ביקורת סרט: "קרב עד הסוף"

קרב עד הסוף פוסטר הסרט בעבריתמשחקי הרעב פוגש את מועדון קרב עם קמצוץ מעולמו של טרומן ונגיעות קלות מסרטי קונג-פו. נשמע מבלבל? כנראה מפני שזה באמת מבלבל ולא הכי קולע.

קיאנו ריבס (הידוע כאיש בעל ההבעה האחת) מנסה את כוחו כבמאי של סרט פעולה שאמור גם להגיד משהו על אובדן התמימות ותרבות הריאליטי המשחיתה והמנוונת.  הוא מגלם את דמותו של מארק דאנאקה, איש עסקים משועמם ועשיר מדי המארגן קרבות בלתי חוקיים עד המוות, המועברים בשידור חי לקהל צופים עשיר ומושחת כמותו. ברשתו נופל אמן לחימה צעיר ואידיאליסט המתמחה בטאי-צ'י, אמנות לחימה שאינה משמשת לרוב לקרבות. הדרך למטה היא מהירה וכואבת, וגיבורנו הצעיר מגלה שהרבה יותר קל להיכנס לעולם הקרבות המצולמים מאשר לצאת ממנו. בעניין מעורב גם מאסטר זקן אך גמיש, שוטרת נחושה וצלם מצחיק להפליא שמנסה להתחזות לכוכב ראפ אמריקאי.

בקטעים של האקשן הולך לריבס דווקא ממש לא רע: הסרט מצולם באופן מרהיב בסין והונג קונג וסצנות הקרב מרשימות ויעילות. אבל חולשתו הברורה היא במשחקו העצי והמאובן, שמתעקש לשחק בעצמו את תפקיד השטן המדיח, המפתה את אמן הלחימה הצעיר לוותר על כבודו למען בצע כסף. גם התסריט, פרי עטו של מייקל קוני, לא מספיק מהודק ולא הולך עד הסוף עם אף אחת מהנקודות המעניינות שהוא מעלה. ויחד עם זאת, מדובר בסרט פעולה קצבי, מלהיב ומותח למדי, שבהחלט מעביר שעתיים בכיף – כל עוד לא באים אליו עם ציפיות מוגזמות מדי.

בשורה התחתונה: אפקטיבי, למרות החסרונות.

קרב עד הסוף / Man of Tai-Chi, בימוי: קיאנו ריבס, 2013, 105 דקות. מאמר מאת שירה סובל.



כתיבת תגובה