ביקורת סרט: "כוח משיכה" אטרקציה

כוח משיכה פוסטר הסרט gravityלפעמים הייפ גבוה מדי לסרטים לא עושה איתם חסד. "כוח משיכה" (Gravity במקור; כרגיל, גם כשהתרגום טוב זה עדיין נשמע טוב יותר באנגלית) הוא דוגמה נוספת לכך, ואחת בולטת במיוחד. כמה רעש הוא עשה: פתיחת פסטיבל ונציה עם תגובה נלהבת ביותר מהמבקרים, סופרלטיבים מעוורים (ג'יימס קמרון ["אווטאר"] אמר שהוא "סרט החלל הטוב ביותר שנעשה אי פעם") וקונצנזוס חיובי רחב ביותר – גם הקהל וגם המבקרים החליטו פה אחד שמדובר באחד הסרטים הכי טובים של השנה, אם לא של העשור.

ואני אומר, בואו נירגע. לומר שמדובר בסרט יהיה כמעט חטא לאמת, שכן יותר משהוא סרט קולנוע, "כוח משיכה" הוא אטרקציה. העלילה שלו, כמו שבטח הבנתם מהטריילרים המחוכמים, לא מבריקה במיוחד: סנדרה בולוק וג'ורג' קלוני צפים בחלל. העלילה המלאה: שניהם נמצאים במשימה מטעם נאס"א, אבל רסיסים מפיצוץ לווין של הרוסים פוגעים בספינת החלל שלהם, הורגים את כל שאר האנשים שיצאו איתם למשימה ומותירים אותם משוטטים בחלל, לא מחוברים לכלום, כשאפילו הקשר עם מרכז הפיקוד בכדור הארץ אבד. בגדול, גוף שקיבל דחיפה קלה ימשיך לרחף בחלל עד קץ הימים, ובכל מקרה, החמצן בחליפת האסטרונאוטים (שנראתה מגניבה יותר כשהיינו ילדים) ייגמר מתישהו. אבל היי, גם לעלילה של הסרט הזה יש קווים אדומים, וקצת עניין חייב להימזג לתוך התערובת. כך הם מוצאים את עצמם (טוב, זה לא מדויק, אבל לא ניתן ספוילרים) מתמודדים עם כל בעיה אפשרית: רסיסים מעופפים, איבוד קשר עם כדור הארץ, שריפה, פיצוצים, שפיות מתערערת. חוץ ממתקפת חייזרים כל דבר אפשרי בהתאם לנסיבות קורה למסכנים האלה.

צפו להרבה שוטים מהממים כאלה; כן, ממש כמו בסטריאוטיפים על סרטי המדע הבדיוני. מתוך הסרט

צפו להרבה שוטים מהממים כאלה; כן, ממש כמו בסטריאוטיפים של סרטי המדע הבדיוני. מתוך הסרט

הבעיה היא שהוא פשוט פרווה מדי. לבולוק מפרגנים בסיפור אישי קורע לב, אבל הוא מוצג בפשטות ובצניעות באופן מדהים יחסית לסרט הוליוודי; לא להאמין שהתסריט התאפק ולא הפך אותו למסחטת דמעות. מצד שני, הוא לא מקרב אותנו יותר לדמות שלה. אף על פי שרק המחשבה על לרחף לבד בחלל עצמה מספיקה כדי להאיץ את הדופק, גם המתח שנלווה לעלילה לא הופך את "כוח משיכה" למותחן, ובכלל, קצת יותר מתיחות הייתה עושה רק טוב לסרט. את הנגיעות ההומוריסטיות שבו אפשר לספור על כף יד אחת. היה אפשר לומר עליו שהוא נופל בין הכיסאות, אבל האמת היא שהוא בכלל לא התכוון להתיישב. הרושם שמתקבל הוא שהסרט די מרוצה מכך שהדבר היחידי שהוא מציע הוא חוויה ויזואלית.

ובולוק אפילו זוכה להזדמנות להשוויץ בגופה החטוב. מתוך הסרט

ובולוק אפילו זוכה להזדמנות להשוויץ בגופה החטוב. מתוך הסרט

אבל, יש להודות, החוויה הויזואלית בסרט הזה אכן מדהימה. סצנת הפתיחה היא שוט ארוך ורחב של כדור הארץ מהחלל, ואפילו שזירת ההתרחשות כולה היא במרחב שחור וריק, הויזואלים כל כך מהממים שגם בדקות האחרונות תמשיכו להתלהב. האפקטים המיוחדים יוצאים מגדר הרגיל, ותלת המימד הוא כנראה הטוב ביותר שנראה בקולנוע עד עתה – הוא לא משחיר את הסרט מצד אחד, ונראה אמיתי להפליא מצד שני, עד כדי רמה של מצמוצים ובהלה כשרסיסי לוויין עפים לעברכם. גם בולוק וקלוני (בעיקר בולוק) מפגינים ביצועי משחק מרשימים ביותר בהתחשב במה שנתנו להם לעבוד איתו, אבל את רוב הקרדיט צריך לתת למחלקת האנימציה והאפקטים המיוחדים שעשתה עבודה בלתי נשכחת.

אז החוויה הויזואלית שהוא מציע חזקה, אבל פה זה מתחיל ונגמר. הסוף צפוי קילומטרים – סליחה, שנות אור – מראש; התסריט לא מעניין, וכל הקשקשת הטכנית סתם לא ברורה; אין מספיק מתח, אין מספיק רגש או הומור. אתם תצאו מהאולם מותשים לחלוטין – מדובר בסרט מעייף – אבל זה רק כי אווירת הואקום של החלל פולשת אל הסרט, לא כי הוא מערב את הצופים רגשית במידה כזו. וחוץ מזה, יש בו גם חור או שניים קצת מעצבנים, בלי להזכיר זוטות כמו העובדה שאי אפשר לבכות בחלל.

בשורה התחתונה: כסרט קולנוע אין בו הרבה, אבל "כוח משיכה" עדיין שווה כרטיס  –  בשביל החוויה, בשביל האפקטים המדהימים ובשביל תלת המימד הכי טוב שנראה בקולנוע עד כה. רק אל תצפו ליותר מזה, ואל תטרחו לראות אותו אם לא בקולנוע.

כח משיכה / Gravity, במאי: אלפונסו קוארון, ארה"ב 2013, 90 דקות.

זה, בתלת מימד, על מסך ענק מספיק כדי לחפות על העלילה הלוקה בחסר. מתוך הסרט

זה, בתלת מימד, על מסך ענק מספיק כדי לחפות על העלילה הלוקה בחסר. מתוך הסרט



כתיבת תגובה