ביקורת סרט: וודי אלן אכן מבריק ב"יסמין הכחולה"

5525-BLUE JASMIN poster_5.inddאתה יודע שביצועי המשחק בסרט טובים באמת כשקשה לך פתאום להפריד את הדמות מהשחקן או מהשחקנית שמגלמים אותה, גם אם הכרת אותם קודם. כזה הוא המקרה ב"יסמין הכחולה" (Blue Jasmine), סרטו החדש של וודי אלן (שכבר הספיק ליצור מעל לשבעים סרטים במהלך שבעים ושבע שנותיו, והיד עוד נטויה), שנהנה מקונצנזוס חיובי רחב מאוד בקרב המבקרים והצופים כאחד. הטענה שזהו סרטו הטוב ביותר של וודי אלן מזה הרבה זמן (טענה די מבטיחה, שכן הוא יצר לא מעט סרטים, אך הם לא ממש אחידים ברמתם) עוררה הרבה ציפיות, שהתאמתו, למרבה השמחה, בסרט מצוין, למרות שניחן באחד הטריילרים האיומים ביותר של השנים האחרונות.

זירת ההתרחשות חוזרת הפעם מאירופה לארצות הברית – סן פרנסיסקו, ליתר דיוק. יסמין (קייט בלאנשט) היא אשת חברת ניו-יורקית עשירה, שהבועה שלה מתפוצצת כשהפשעים של בעלה הטייקון יוצאים לאור: הוא מתאבד, בנה מתכחש לה והיא מתרוששת לחלוטין. על סף התמוטטות עצבים היא מגיעה לאחותה ג'ינג'ר (סאלי הוקינס), אחותה הגרושה פלוס שניים, שמעוצבת כהפך הגמור ממנה: במילה אחת, עממית, וזאת רק כדי לא לומר "עמך".

ניסיונותיה של יסמין להתאושש – למצוא עבודה ובן זוג ולנסות להסתדר עם משפחתה של אחותה – יכלו לקחת אופי קומי או דרמטי. אלן בוחר לשלב את שניהם, ועושה זאת באופן נהדר. בתור קומדיה הוא נפלא – יש בו הרבה מאוד סצנות שתגרומנה לכם לצחוק בקול רם,  ורגעים הומוריסטיים שהם אמנם מביכים עד כדי תנועה חסרת נוחות במושב אבל גם מצחיקים נורא. מצד שני, הוא גם לא מזניח את הדרמה – אחרי הכול, דמות מתחילה לאבד את שפיותה הנפשית, ולוותר על חומר כזה זה כמעט פשע.

קייט בלאנשטכרגיל אצל אלן, הסרט מלווה גם בפסקול נעים והצילומים מוארים ויפים, אבל השוס הגדול בו הוא ביצועי המשחק. קייט בלאנשט תקבל כנראה את האוסקר סוף סוף על גילום יוצא מגדר הרגיל של דמותה; סאלי הוקינס מתוקה עד כאב כג'ינג'ר הפשוטה; וגם שאר הקאסט נותן הופעות טובות ובטוחות בעצמן.

הבעייתיות היחידה יכולה לשכון במישור המסרים. דמותה של יסמין בנויה טוב בסופו של דבר: מצד אחד היא מגעילה למדי ומתנשאת להחריד, אך מצד שני מדובר באישה מסכנה, שלא ניתן בדיוק לומר שהביאה את אסונה על עצמה בעצמה. אבל נראה שאלן מתאמץ להציג את העשירים כמתנשאים, מזויפים ורדודים, ואת העניים כחמימים וכאנשים טובים למרות גינוניהם הלא מנומסים. הסצנות מלפני ההתרסקות של יסמין כל כך חד משמעיות שממש קשה להישיר מבט אל המסך, אבל דמותה של ג'ינג'ר מתוקה ואמיתית קצת יותר מדי.

עולה השאלה האם אפשר לקרוא למסר הזה חינוכי. האינסטינקט שלנו הוא לענות ב"כן", במיוחד על רקע המצב הסוציו-אקונומי בישראל ובעולם. אבל עד כמה מוסרי להירתע מאנשים עשירים רק כי הם בעלי ממון? עד כמה אפשר להסיק מיכולתו הכלכלית של איש על אופיו והתנהלותו? גם כצופה שמתקשה לגמור את החודש בולט לעין שהסרט חד משמעי מדי.

בשורה התחתונה: מאוד מצחיק אבל רגיש, כתוב טוב ומשוחק להפליא – ולכן ניתן לסלוח לו על מגמתיות יתר במישור המסרים. הימור מוצדק ולא רע בכלל לאוסקרים.

יסמין הכחולה / Blue Jasmine, כתב וביים: וודי אלן, שחקנים: קייט בלאנשט, אלק בולדווין, סאלי הוקינס, בובי קאנאבלי, לואי סי קיי, ארה"ב 2013, 98 דקות.



כתיבת תגובה