ביקורת סרט: "כל הזמן שבעולם" הארדקור

כל הזמן שבעולם פוסטר הסרטטים (דומנהל גליסון) מגיע לגיל עשרים ואחת, השמונה-עשרה החדש. בנקודה הזו יכולים לקרות לו שני דברים: האחד הוא מסיבת צעירים פרועה (שתהווה את יריית הפתיחה של מסע התבגרות, אם הסרט לוקח את עצמו ברצינות), והשני הוא גילוי של סוד משפחתי עצום ממדים. "כל הזמן שבעולם" בוחר באופציה השנייה, וכך אביו של טים (ביל נייהי) מגלה לו את הסוד של הגברים במשפחה – הם ניחנו ביכולת לנסוע בזמן. כל קומדיה רומנטית צריכה אישה יפה, ולמשבצת הזו נכנסת מרי (רייצ'ל מקאדמס): השנים מתאהבים אחד בשנייה כבר במפגש הראשון, אבל תאונה מגושמת של מסע בזמן גורמת למפגש ביניהם להימחק כאילו מעולם לא התרחש – מחוץ למוחו של טים, לפחות. טים מחליט להשתמש ביכולת שלו כדי לפגוש את מרי שוב ולגרום לה להתאהב בו מחדש, וממשיך להשתמש בה גם במהלך המשך חייהם המשותפים, מה שכמובן יוביל לתקלות שונות.

"כל הזמן שבעולם" דווקא לא מבזבז זמן: עוד לא התחיל הסרט וטים כבר מגלה את היכולת שלו, ודקה לאחר מכן הוא ומרי כבר מאוהבים. המטרה של הסרט היא להיות קומדיה רומנטית מוצלחת על פי הספר, והוא לא בוחל באמצעים כדי להשיג אותה: שחקנים יפים, כמויות אדירות של רומנטיקה, הומור אפקטיבי במקומות הנכונים, מסר מתוק בדבר יופיים של החיים וכמובן אפס היגיון פנימי.

למסע בזמן על פי הסרט יש שלושה עקרונות פשוטים: רק גברים יכולים לבצע אותו; הנסיעה אפשרית בכיוון אחד בלבד, אחורה; ונסיעה בזמן לנקודה שבה הילד שלך עוד לא נולד תגרום ללידת ילד אחר ולאיבוד הילד המקורי. מהרגע שבו הוא מציג אותם הוא מחליט פחות או יותר להתעלם מהם, ולא מהסס לשבור אותם בבוטות שוב ושוב אם יוכל להרוויח עוד סצנה מרגשת אחת. לא מאוד יציבים, החוקים האלה. ובכלל, הסרט מתמקד בלהיות קומדיה-רומנטית, וכך ממהר להציג קונפליקטים ואז לפתור אותם מייד או פשוט להתעלם מהם.

כל הזמן שבעולם מתוך הסרט

מתוך הסרט

אז בשביל המדע הבדיוני אין לכם מה ללכת לסרט הזה, אבל אם אתם רומנטיקנים, צפו לתענוג גדול, כי "כל הזמן שבעולם" הוא סרט הארדקור בקטע הזה, ברמות של לשמוע לנה דל ריי ולהתרגש עמוקות מכל סיפור של בחור-פוגש-בחורה. למרבה המזל, הוא יכבוש אתכם גם אם הרומנטיקה שלכם לא מוחצנת אלא מאופסנת עמוק בפנים מתחת לשכבה עבה על ציניות – אבל היא חייבת להיות שם, ובכמויות לא קטנות, אחרת זה לא יעבוד.

טים ומרי הם זוג מתוק ויפה: גליסון המתוק מעולם לא נראה טוב יותר על המסך הגדול, ומקאדמס המקסימה אמנם כוערה פה קצת, אבל זה דווקא די מוסיף לאותנטיות של היופי שלה ולהצגה שלה כדמות מתוקה ותמימה. מערכת היחסים ביניהם אמנם לא ניחנה בפתיחות מרשימה, שכן הסרט רומז שהוא בכלל לא טרח לספר לה על היכולת שלו, אבל הם עדיין מתוקים, מילת המפתח בסרט.

גם מהזווית הקומית הוא לא מאכזב: יש בו לא מעט סצנות שתגרומנה לכם לצחוק בקול רם. ומה שהכי יכבוש את קהל היעד: יש לו אפילו מסר! נחשו, נחשו מה טים עושה עם היכולת שלו בסוף הסרט. אין, גאונים אתם.

ובכל זאת, אם תבואו במצב הרוח הנכון – כלומר, תאכלו מספיק פחמימות לפני הכניסה לאולם – תצאו ממנו מסופקים ועם חיוך גדול מרוח על הפנים. הוא לא ממש הגיוני, לא מאוד אמיץ ומאוד מאוד מסוכר, אבל "כל הזמן שבעולם" הוא קומדיה רומנטית מאוד קומית ומאוד מאוד רומנטית שתעשה לכם טוב על הלב.

כל הזמן שבעולם / About Time / אבאוט טיים, בימוי: ריצ'רד קרטיס, בריטניה 2013, 123 דקות.



כתיבת תגובה