ביקורת סרט: ״המשחק של אנדר״ לא מאכזב גם אם בעייתי

המשחק של אנדר פוסטר הסרטיש הרבה מה לומר על העיבוד המצופה הזה לקלאסיקת המד״ב הנצחית, אבל קודם כל הבהרה חשובה: קראתי את הספר, שנהנה מהמעמד המכובד של אחד הספרים האהובים ביותר בז׳אנר המדע הבדיוני, אם לא בכלל – ולא התעלפתי ממנו. לכן הגעתי אל הסרט בציפיות לא מאוד גבוהות מצד אחד, אבל גם בלי מטען שלילי ראשוני מהסוג שנושאים המעריצים המושבעים של היצירה המקורית מצד שני. ולמרות שהסרט זכה לקבלת פנים ביקורתית לא מאוד מחבקת, ושפגמיו נמנים בקלות יתרה, חובה להודות שהוא דווקא לא רע בכלל.

תקצור העלילה, למקרה שאתם לא מכירים אותה כבר: כדור הארץ בעוד מאתיים שנה משוכנע שהוא נמצא תחת האיום של פלישת חייזרים נוספת. יובל קודם לכן ניצחנו את ה״באגים״, אבל זה היה ניצחון נקודתי ולא תמידי. התקווה של המין האנושי תלויה בילד מחונן בשם אנדר (ender, מהמילה end, סוף), שנלקח כבר בגיל צעיר לבית הספר ללחימה אשר נמצא מחוץ לכדור הארץ. שם מנתבים את יכולותיו השכליות, החברתיות והצבאיות כדי להפוך אותו למצביא הגדול ביותר שידעה האנושות, תוך כדי שליטה על חייו במישור המעשי והפסיכולוגי, שעלולה גם להרוס אותו לחלוטין, בהתחשב בעובדה שמדובר, אחרי הכול, בילד.

הדיבור על העיבוד הקולנועי הזה התחיל כבר עם ההצלחה הראשונית של הספר, אבל נדחה שוב ושוב ושוב לאורך שלושים שנה. רק על העיבוד הזה, שבסופו של דבר אכן יצא לפועל, עובדים כבר יותר מעשור. התוצאה הסופית, למרות החששות, הוכיחה את עצמה כמרהיבה מבחינת טכנולוגיה ואפקטים, גם אם שמרנית – חלק מהסרט צולם במתקנים של נאס״א האמריקאית שבלואיזיאנה, וההפקה נעזרה בציוד ישן של הסוכנות עבור התפאורה, כך פורסם. גם החרם שתוכנן עליו לנוכח דעותיו ההומופוביות והדוחות של המחבר לא יצא לפועל. מבחינות איכויות אומנותיות, עם זאת, הדיון עליו קצת יותר מורכב.

ASA BUTTERFIELD stars in ENDER'S GAME

אישית, הגעתי אל הסרט עם רקע נרחב, כשאני כבר מכיר את קו העלילה, את הדמויות ואת התמות המרכזיות, אבל צופים שלא קראו את הספר לא יבינו אותם לגמרי. אורכו של הספר אמנם קצר יחסית, אבל העיבוד הקולונעי נאלץ לקצץ הרבה דברים, לטוב ולרע. עלילת משנה מבלבלת ומבולבלת הכוללת את אחיו של אנדר בכדור הארץ נמחקה לחלוטין, וטוב שכך, שכן בלתי אפשרי לדמיין איך היא תוכנס לסרט מבלי שהוא יעבור את קו הארבע שעות לפחות. מצד שני, צופים נקיים לא יבינו למה זה בעייתי שאנדר הוא ״ילד שלישי״, לדוגמה, וכל הקצב של הסרט ייראה להם תמוה.

זו, למעשה, הבעיה המרכזית בו. הספר הורכב ברובו מתיאורי מלחמה עמוסים, וליווה את התקדמותו של אנדר במסלולו הארוך שנועד להכשירו להיות מצביא דגול. העובדה הזו די הרסה את הספר, למען האמת, אבל היעדר תחושת התהליכיות בסרט הורסת אותו גם היא. אנדר רק נכנס לבית הספר ללחימה, והופס, הוא כבר מועבר למחלקה נבחרת, הופס, הוא כבר מפקד בעצמו. כתוצאה מכך, הסרט לא מצליח להעביר את תחושת השחיקה האיטית והקשה מנשוא של אנדר, שבספר הופך בנקודת השיא השלילית שלו לצל אדם. הוא פשוט מדלג ממקום למקום, דמות מושלמת שצולחת בעזרת שכלה המבריק כל מבחן שהיא עומדת בו, נכשלת מעט מאוד – וגם כשהיא נכשלת זה נשכח תוך רגע. בקיצור, אנדר לא עומד בפני מספיק קונפליקטים, הדמות שלו שטוחה מדי, וזה מורגש. במקום להראות את מה שעובר על הדמות ולתת לצופה להסיק את מסקנותיו, הסרט מנתח את מצבו הפסיכולוגי של אנדר בקול, ולא מעט. זו עבירה תסריטאית וספרותית ממדרגה ראשונה ממש. גם דמויות המשנה מפוספסות לחלוטין: הן צצות, מכריזות את שמן, ובזה פחות או יותר מסתכם תפקידן.

דווקא צוות השחקנים עושה את מיטבו כדי לתרום קצת לדמויות. אסא באטרפילד בן ה-16, שזכור מתפקידו המפורסם ב״הוגו״ הפושר, מבריק כמצופה. הוא מופיע כמעט בכל סצנה בסרט, אבל נוכחותו אפילו לא קרובה ללהעיק. גם שאר חבריו הילדים – אביגייל ברסלין, היילי סטיינפלד ועוד – לא רעים בכלל. דווקא נוכחותם של המבוגרים, ובראשם הריסון פורד, בן קינגסלי וויולה דייויס, מעיקה קצת, ומדגישה את המוגזמות הטלנובלית ממש של ביצועי המשחק שנדרשים עבור התפקיד. נכון, הצלת כדור הארץ זה דבר גדול ודרמטי, אבל הדיאלוגים עדיין מעט מגוחכים.

המשחק של אנדר מתוך הסרט 2

״המשחק של אנדר״ מנסה נורא להיצמד למקור הספרותי, ודווקא הניסיון הזה גורם לו לפספס הרבה דברים. הצפייה בו היא כמו רפרוף בספר, נטולת תחושת תהליכיות שתאפשר לנמק את מעשיהן של הדמויות ולהעניק להן עומק. התסריט דרמטי במקומות הלא נכונים – דיאלוגים של פנים-אל-גב סטייל ערוץ ויוה – וחסר רגש במקומות הלא נכונים – אני הייתי מת מפחד בכניסתי הראשונה לחדר כדורי ענק בו כוח המשיכה בוטל, אבל אנדר ושאר הילדים נראים נראים רגועים להפליא. במקום תחושת לחץ, שחיקה ואימה, האווירה היא של הארי-פוטר-נכנס-להוגוורטס. והסרט לא נעשה בתלת מימד, למרות שהוא פשוט משווע לכך, והעשייה שלו בדו מימד תמוהה להחריד.

ועדיין, למרות הרושם המתקבל ממניית כל חסרונותיו, אי אפשר לומר שהוא גרוע. למעשה, הוא דווקא טוב. הספר עצבן כי קריאה של 250 עמודים של תיאורי מלחמה היא מחיר יקר מדי להעלאת כמה שאלות מוסריות, מעניינות ככל שתהיינה, אבל צפייה בסרט של פחות משעתיים היא לא. ביציאה מהאולם אולי לא תבינו את דמותו של אנדר כמו שצריך, אבל כן תרוויחו הרבה חומר למחשבה ולדיון בנושאים כמו אתיקה, מיליטריזם, אימון צעירים בצבא ועוד. הצבעוניות העתידנית של הסרט היא פשוט מעדן לחובבי הדבר, ומצדיקה לבדה את מחירו של הכרטיס. ובכלל אי אפשר לקרוא לו משעמם. נכון, מדובר בעיבוד לא מושלם, אבל גם הספר היה רחוק משלמות, ובהשוואה ביניהם, יכול להיות שזה רק אני, אבל נהניתי יותר מהסרט: מקרה נדיר שאומר הרבה.

המשחק של אנדר / Ender's Game, בימוי: גאבין הוד, ארה״ב 2013, 114 דקות.



כתיבת תגובה