ביקורת סרט: על ״וואג׳דה״, הסרט הראשון מערב הסעודית אי פעם

WAJDA poster 3.indd״וואג׳דה״ מגיע אלינו תחת אחת הכותרות המפתות ביותר האפשריות: זהו הסרט הראשון באורך מלא שצולם במלואו בערב הסעודית, והסרט הראשון באורך מלא שבוים במלואו על ידי אישה סעודית. הייפה אל מנצורי, הבמאית, מספרת שיצירת הסרט לקחה חמש שנים: רובן הועברו בניסיונות למצוא מימון ולקבל אישורי צילום, שכן היא רצתה לצלם את הסרט במלואו בערב הסעודית מטעמים של אמינות. חברת הפקות הבידור הערבית רוטנה הציעה לה מימון, אך היא חיפשתה חברת הפקות זרה, שכן ״בערב הסעודית אין בתי קולנוע, אין תעשיית קולנוע, ולכן אין גם כסף להשקעות״, ובסופו של דבר סגרה עסקה עם Razor Film הגרמנית, שהפיקה גם את ״וואלס עם באשיר״. ועדיין, ההפקה לא הייתה קלה: בערב הסעודית נשים לא יכולות סתם ככה לצאת לרחובות ריאד הבירה ולצלם שם סרטים. היא נאלצה לעבוד מהחלק האחורי של הואן, כדי לא להתערבב עם הגברים שבצוות, לדבר בעזרת ווקי-טוקי ולצפות בשחקנים במוניטור. ולוועאד מוחמד המתוקה, הילד שמגלמת את וואג׳דה, זו בכלל ההופעה הראשונה כשחקנית, אז המשימה לא הייתה קלה בכלל.

וואג׳דה היא ילדה סעודית, בת יחידה במשפחתה, שחלומה הוא שיהיו לה אופניים. שוב, בערב הסעודית שום דבר לא כל כך קל: בנות ערביות לא רוכבות על אופניים. בלית ברירה היא נאלצת לממן לעצמה את אופני החלומות שלה, כדי להתחרות עם חברה עבדאללה ולהראות לו שהיא נוסעת יותר מהר ממנו (כל זה כשהיא בכלל לא יודעת לרכוב על אופניים, לשם ההבהרה). נוסף על מימון הכסף, היא צריכה להתמודד גם עם הצרות במשפחה – אמה מנסה למנוע מאביה להינשא בשנית לאישה אחרת שתהרה לו בן – ועם ההשתלבות בחברה הערבית הנוקשה כילדה חולמנית שלא מתעניינת בכלל בלימודי הדת או במורשת הקפדנית שמוגשת/נכפית עליה כילדה ערבייה.

Wadjda

מתוך הסרט

לסרט יש ניחוח חזק של סרט אינדי: צילומי הפנים והחוץ אמינים, נוכחותו של הפסקול צומצמה למינימום והתמות שלו יוצרות אווירה מחתרתית, שלא מתפיידת לגמרי גם כשאנחנו יושבים בקולנוע לב ועוד מעט נצא החוצה לרחובות תל אביב ההומים והחופשיים. ״החלטתי שאני לא רוצה שהסרט יישא סלוגן ויצרח, אלא רק ייצור סיפור שאנשים יוכלו לצחוק ממנו ולבכות מעט,״ אומרת הבמאית. הכוונה הזו לא בדיוק ניכרת בתוצר הסופי, גם אם למען ההוגנות נאמר שזה לא בהכרח באשמת אל מנצורי. כל סצנה מעבירה מסר בלתי ניתן לפספוס על הדיכוי הנשי (והאנושי), ולמרות שבבחינה מעמיקה יתברר לנו שאולי ההבדלים בינינו לבין ערב הסעודית לא כאלה גדולים כמו שאנחנו חושבים, בייחוד בקהילות הדתיות, הסרט סוחט הרבה מאוד צקצוקי לשון עצובים.

אבל לצד צקצוקי הלשון תמצאו את עצמכם גם צוחקים – זה סרט די משעשע – ומגלים הרבה אמפטיה כלפי דמותה הכובשת של וואג׳דה. המידה הגדולה שבה היא תיכנס ללבכם תתגלה לכם רק בסוף, בסצנה שלפני-האחרונה, שמרכזת את הסרט לשיא ומצליחה לרגש עד דמעות (באופן הוגן ולא קיטשי ודוחה הוליווד-סטייל). הוא אמנם ממשיך לעוד סצנה אחת אחרונה וקצת מיותרת, אבל עדיין בונה את עצמו רגשית מתחת לאף של הצופים באופן מעורר הערכה.

״וואג׳דה״ הוא לא הלהיט ההיסטרי שהמבקרים עשו ממנו: הוא לא יצירת מופת, וגם לא עד כדי כך מחתרתי, למען האמת – ערב הסעודית שלחה אותו לקטגוריית ״הסרט הזר הטוב ביותר״ בפרסי האוסקר (זו הפעם הראשונה שהיא עושה כך עם סרט כלשהו, יצויין). אבל הוא עדיין סרט מתוק שידבר אליכם אם אתם חובבים סרטים על ילדים, על פמיניזם או על העולם הערבי.

וואג׳דה / Wadjda, בימוי: הייפה אל מנצור, ערב הסעודית 2012, 98 דקות. 

 



כתיבת תגובה