ביקורת סרט: ״יחי ההבדל הקטן״ (ויוה לה ליברטה) מיותר

יחי ההבדל הקטן ויוה לה ליברטה פוסטר הסרטאוקיי, ברצינות עכשיו. מה הקטע עם קומדיות האיכות האלו? ״יחי ההבדל הקטן״ היה אמור להיות הקומדיה האיכותית של השנה, תענוג קטן ומשמח מבית היוצר של הקולנוע האיטלקי. אבל במקביל הוא גם משווק כסרט סינמטקים, ולמרבה הצער אף מתגלה ככזה, וממש לא בקטע טוב: חיוור, חלול ולא ברור. אה, וגם לא מצחיק.

התסריט לוקח את הרעיון החרוש עד כאב של החלפת זהויות וממקם אותו בזירה הפוליטית: אנריקו, ראש האופוזיציה הצרפתית, נשבר תחת עול תפקידו הלא פשוט ומחליט פשוט להיעלם. בזמן שהוא יוצא לביקור ללא הגבלת זמן אצל ידידה נושנה בפריז, עוזרו הנואש מחליט לנסות הברקה מטורפת: להשחיל לתפקידו של אנריקו את אחיו התאום שאך השתחרר מבית המשוגעים בו שהה, בלי לומר על זה מילה לציבור, כמובן. הרעיון עובד, אמנם, אך מתגלה כי לתאום יש גישה פוליטית שונה לגמרי משל אחיו – ודווקא בזכותה הוא מציל את המפלגה ממצב המשבר שנקלעה אליו וזוכה באהדתו של הציבור.

את התפקידים הראשיים משחק טוני סרבילו (אשר מככב גם ב״יפה לנצח״) במצוינות יוצאת דופן. הופעתו נעימה וכובשת, והדרך שבה הוא מעביר את ההבדלים בין שני האחים מרתקת. גם הבימוי טוב ומקנה לסרט אווירה סינמטקית, במובן הטוב של הביטוי, למרבה המזל.

אבל פה זה מתחיל ונגמר. הסרט לא ברור, ונראה שאין לו בכלל כוונה להראות שיש בו תוכן כלשהו. כל נאומיו הפוליטיים של התאום, אשר מוצגים במלואם וברציפות מרגע העלייה לבמה ועד הירידה ממנה, אורכם דקה לכל היותר, והם פשוט קשקושים ריקים מתוכן במילים גבוהות ובניסוחים מסובכים. עלילת המשנה, אשר מתרחשת בפריז ומקבלת זמן מסך רחב, נדמית מיותרת לחלוטין – ברצינות, ממש לא ברור מה היא עושה בסרט הזה, שהיה יכול לוותר עליה ולהתקצר בחצי. הקצב האיטי של העלילה לא מתגמל בזירה אחרת ופשוט הופך את הסרט למשעמם. והכי גרוע, הוא לא מצחיק, אבל בכלל: הכי הרבה חצי חיוך פה ושם. גם ההופעות היפות של סרבילו ושל חבריו לקאסט ואלריו מאסטנדריאה וולירה ברוני טדסקי לא מצליחות לחפות על חוסר הטעם של הסרט הזה.

בשורה התחתונה: מיותר.

יחי ההבדל הקטן / ויוה לה ליברטה / Viva La Liberata, בימוי: רוברטו אנדו, איטליה 2013, 94 דקות.



כתיבת תגובה