ביקורת סרט: ״הכלוב המוזהב״ כיפי בטירוף

הכלוב המוזהב פוסטר הסרטמריה (ריטה בלנקו) וחוזה (ז'ואקים דה אלמידה) ריברו היגרו לפני יותר משלושים שנה מפורטוגל מולדתם לצרפת, ומאז הפכו לחלק בלתי נפרד מהקהילה שבה הם חיים. מריה עובדת כשוערת וחוזה עובד בבניין; שניהם אוהבים את עבודתם ורגילים אליה. בתם הבוגרת (ברברה קבריטה) ובנם המתבגר (אלכס אלבס פררה) מתקשרים אחד עם השני בצרפתית שוטפת ובקושי מדברים בפורטוגזית עם הוריהם. התוכנית המקורית שלהם לחזור לפורטוגל נשכחה מזמן ונקברה מתחת לחיי היומיום העמוסים. אבל עם ההודעה על מות אחיו של חוזה היא צפה מחדש: הירושה שהוא השאיר תבטיח להם בית מפואר בפורטוגל וגב כלכלי לשארית חייהם, אבל הם יקבלו אותה בתנאי אחד: שיחזרו לפורטוגל וימשיכו לנהל את העסק של אחיו שם. אחותה של מריה מגלה על כך, וכך השמועה מתגלגלת בין כל תושבי השכונה, שיעשו את מיטב מאמציהם כדי להשאיר את משפחת ריברו בפריז.

"הכלוב המוזהב" הוא סרט מלא צבע ואנרגיות; הפסקול אווירתי, הסטים יפים ומושקעים והמשחק של הקאסט הלא מוכר מוגזם בקטע הכי טוב שיכול להיות. העלילה הפשוטה שלו לא משעממת אבל גם לא ניחנה בטוויסטים מיוחדים, ומספר הדמויות שהסרט מלהטט ביניהן גדול, אבל ההמולה על המסך כל כך מושכת ומשעשעת שלא תחושו מבולבלים או מוסחי דעת. הוא מרגש כשצריך, אבל בעיקר משעשע: בניגוד למה שניתן לשער על פי הקדימון, יש בו לא מעט סצנות שתגרומנה לכם לצחוק בקול רם, ובכל השאר החיוך יישאר לכם על הפרצוף. מצחיקות לא רק הבדיחות המגוונות, אלא המשחק הטלנובלי-במודע של השחקנים. יש בו דמות משנה קטנה אחת שמגלמת אותה השחקנית מריה ויירה, של עוזרת מבוגרת וקרועה, שצחקתי עד כדי כאב בטן רק מלאות אותה על המסך.

הכלוב המוזהב מתוך הסרט

מתוך הסרט

אך לצד הבידור, מי שירצה ימצא בסרט גם צד קצת יותר רציני. הדמויות נבנות בהתחלה על פי סטריאוטיפים ברורים, אך בהמשך מפתחות קצת עומק, כשעולה השאלה למה בעצם כולם רוצים שהריברו-אים יישארו בפריז. האם זה רק כי התרגלו אליהם? כי הם מנצלים אותם? או כי הם באמת מעריכים אותם כבני אדם? ומה אמור להיות היחס של המשפחה אל המולדת אחרי כל כך הרבה שנים בגלות? האם אפשר להאשים את הילדים בכך שאין להם שום זיקה לארצם, אם ניתן לקרוא לה ככה, או שזה דבר טבעי שאין צורך אפילו לנסות למנוע?

השאלות האלה מעשירות את הסרט, אבל אם בא לכם לקפוץ לקולנוע לבילוי קליל, תוכלו להתעלם מהן בלי רגשות אשם, וליהנות מההומור השופע, מהאנרגיות ומהצבעוניות של הסרט. כבר לא מובן מאליו לראות סרט כיף מוצלח בחודשים האחרונים, אבל מ"הכלוב המוזהב" תצאו שמחים וטובי לב, ורק בשביל זה הוא שווה כרטיס.

הכלוב המוזהב / La cade d'oree / The Gilded Cage, במאי: רובן אלבס, פורטוגל וצרפת 2013, 90 דקות.



כתיבת תגובה