ביקורת סרט: ״לשבור את הקרח״ (Frozen) קונה בכבוד את מקומו על מדף הקלאסיקות של דיסני

לשבור את הקרח פוסטר הסרט frozenהסרטים המצוירים של דיסני – הישנים והחדשים – תמיד יציתו להבה חמימה באיזו פינה ילדותית בלב, לא משנה אם הם מבריקים או לא, מקוריים או לא, משעשעים או נוטים לשעמום. גם לתלת מימד ולאנימציה מרהיבה אפשר למזוג את הרכיב הקסום והנוסטלגי הזה. אבל למרות שלקרוא להם קפואים רגשית זה בלתי אפשרי, הם כבר לא מרגשים עמוקות, לא את הצופה המבוגר. זאת הסיבה שFrozen ("לשבור את הקרח") יתפוס אתכם לא מוכנים, כשתשבו עם דמעות בעיניים עשר דקות בלבד אל תוך הסרט, ותתאמצו לבלוע אותן כי לא נעים שהבן/האח/האחיין שלכם יראה אתכם במצב הזה.

לפי המסורת המתהווה, גם "לשבור את הקרח", כסרט נסיכות, מזגזג בין רומנטיקה קלאסית (ושובינסטית במידת מה) לפיכחון מודרני שמדגיש את הערכים הפמיניסטיים. זה מתבטא אפילו בנקודת המוצא של התסריט, אשר היה אמור להתבסס על המעשייה "מלכת השלג" של הנס כריסטיאן אנדרסן, אך בפועל לא מותיר לה זכר מעבר לתפאורה הקפואה.

את תואר הדמות הנשית הראשית חולקות שתי נסיכות: אנה ואלסה. אלסה, הבכורה, נולדה עם כוח מיוחד המאפשר לה להקפיא כל דבר במגע יד, לברוא נופים מושלגים ולעשות עוד שלל דברים מגניבים בכפורם. אלא שלאחר שהיא פוגעת בטעות באחותה במהלך משחק תמים שלהן בילדותן, הוריהן נשמעים לעצת הטרולים (המבינים כנראה בכישוף) ומפרידים את אלסה מהחברה, פחות או יותר. היא נשמרת בבידוד הזה עד יום ההכתרה שלה כמלכה, אלא שאז פורצים כוחותיה באחת, העיר קופאת והיא יוצאת להתבודד בהרים, לחיות בארמון הקרח שבראה לה ולהעביר את זמנה בפעילויות לא ברורות. אנה, אחותה, יוצאת לחפש אותה כדי לנסות למצוא פתרון למצב הבעייתי שלהן במישור הבין-אישי, ולהפשיר את העיר, כמובן, לפני שתושביה פשוט יקפאו גם הם.

לשבור את הקרח מתוך הסרט

ויש גם איש שלג משעשע. מתוך הסרט

בדומה לנשים, גם לתפקיד הדמות הגברית בסרט נכנסות שתי דמויות. הראשונה היא הנסיך האנס; האנס פוגש את אנה ביום ההכתרה של אחותה והשניים מתאהבים ממבט ראשון. השני הוא כריסטוף, מוכר קרח בלונדיני ובודד שמלווה אותה במסעה לאחותה. לא ברור מי יהיה השותף לנשיקה שתבוא במוקדם או במאוחר, אם כי הסרט, במודעות עצמית משעשעת ומענגת, לא מהסס להציג את תגובתה הקרירה (סטגדוש) של החברה להתאהבות של אנה בבחור לאחר חמש דקות של היכרות, אשר שלוש מהן הועברו בנאמבר מוזיקלי.

אפרופו מוזיקה, זו ההזדמנות להבהיר ש"לשבור את הקרח", באופן בלתי צפוי, מתברר בכלל כמיוזיקל. רגע, חכו, אל תלכו: באופן בלתי צפוי עוד יותר, הוא מוזיקל יוצא מן הכלל. התרגום העברי של השירים אמנם בינוני על סף המצחיק, אבל הם פשוט טובים, מרגשים ומשתלבים יפה בעלילה. הם אמנם נעלמים בחצי השני של הסרט, כשהאקשן האמיתי מתחיל, אבל נוכחותם באמת מבורכת, וזה דבר נדיר. (לביקורת המלאה על פס הקול של הסרט, לחצו כאן).

העלילה של הסרט הזה מורכבת מהרגיל לסרטי אנימציה – מרובע אהבה לא ברור במקום זוג עם קונפליקט, תפנית אמיצה למדי והיעדרו של נבל מוגדר שיניע את העלילה. האפיון של אלסה הוא אחד האמיצים והמרתקים ביותר שנראו בסרטי אנימציה: כוחה המקפיא ממיט הרס על קרוביה ועל העיר, ואהבתה לאחותה ולהוריה שנהרגים הופכת את הבידוד שלה לטראגי. היא נקרעת בניסיונה להיות היא עצמה, דבר שכרוך כנראה גם בפגיעה בסובבים אותה וגם בפגיעה בעצמה. היא דמות אמיתית ומרגשת עמוקות, והשימוש בקרח כמייצג הקונפליקט מוסיף גם קצת חיים במישור האלגורי. גם אחותה אנה לא חד צדדית: היא אמנם אמיצה ועצמאית, אך גם רומנטיקנית מדי, נמהרת וחיננית. מענג לראות דמויות כאלה מככבות בסרט אנימציה, ועוד באחד של אולפן ענק עם סטנדרטים גבוהים של ביצוע – האנימציה, כצפוי, מדהימה, ומנצלת את מלוא הפוטנציאל של הנוף המושלג (בניגוד לסרטי "עידן הקרח", למשל); תלת המימד של הסרט הזה די הושמץ, אבל באופן לגמרי לא מוצדק.

בשורה התחתונה: יפהפה ויזואלית, מורכב עלילתית, מרגש באמת ועמוק להפתיע באפיון הדמויות, "לשבור את הקרח" אכן קונה בכבוד את מקומו של מדף הקלאסיקות של דיסני.

לשבור את הקרח / Frozen, בימוי: כריס בלאק וג'ניפר לי, ארה"ב 2013, בתלת מימד ובדו מימד, דיבוב / כתוביות בעברית, 108 דקות. // דור בביוף



כתיבת תגובה